זה כבר היה הגל השלישי
של הגירת יהודים לשנגחאי. לאחר כניסת הזרים לשנגחאי באמצע המאה ה-19, החלה להתבסס בעיר קהילת סוחרים יהודים, שהגיעו בעיקר מעיראק. המפורסמים שבהם היו משפחות ששון, כדורי וחרדון שבבעלותן היו נכסים רבים בעיר, כגון מלון PEACE , האגף הישן של מלון JIN JIANG, ארמון הילדים ועוד. קהילת יהודי יוצאי עיראק מנתה כ-500 איש. גל נוסף של יהודים, הפעם מהגרים ממוצא רוסי, שברחו מהמהפכה הקומוניסטית ברוסיה, הגיע בראשית המאה, עם תחילת סלילתה של הרכבת הטרנס-סיבירית, לאחר מלחמת רוסיה-יפן. מרבית המהגרים החדשים בחרו להתיישב בחרבין שבצפון סין, אך חלקם הגיעו גם לשנגחאי. הגל השלישי של היהודים שהחל עם עליית הנאצים באירופה, כלל בעיקר פליטים ממרכז ומזרח אירופה. שנגחאי היתה אז המקום היחיד בעולם אליו ניתן היה להכנס ללא אשרת כניסה. בין השנים 1941-1938 הגיעו פליטים יהודים רבים לעיר. הקהילה היהודית בעיר מנתה אז קרוב ל-30,000 איש. יהודי שנגחאי קיימו חיי קהילה מאורגנים ועשירים. בעיר פעלו חמישה בתי כנסת (בסגנון אשכנזי ובסגנון ספרדי), יצאו לאור עיתונים יהודיים, והתקיימה פעילות תרבותית וחברתית ענפה. בתם מלחמת העולם השניה החל תהליך עזיבתם של יהודי שנגחאי, ובשנים שלאחר ייסוד הרפובליקה העממית של סין (אוקטובר 1949) עזבו חברי הקהילה היהודית את שנגחאי. ראוי לציין כי הדת היהודית אינה נמנית על חמש הדתות המוכרות על ידי הממשל הסיני.
