../images/Emo189.gifתעתועים
כולנו איבדנו משהיא או משהוא אהוב. ולא משנה באיזה מסלול זה קרה. אובדן הוא תמיד אותו האובדן. בתי אהובה ענת אור נאבקה על החים שלה כמעט 4 חודשים. המחשבות והיגיון משדרים "למה היא הייתה צריכה לסבול? למה, אם זה היה אמור להיות הסוף, למה לא בתאונת דרכים וזהוא". אז ענתי שלי לא הייתה צריכה לעבור ניתוח מאד קשה וארוך. לא הייתה צריכה לעבור טיפול כימי. לא הייתה צריכה לעבור אישפוזים, דקירות מחטים ללא סוף ולא תמיד ביד מאומנת. למה הייתה צריכה להיות בבה"ח במקום לבלות ולשמוח? אז לכל אחד מאיתנו יש את ה"למה" שלו פרטית. לעולם לא נדע למה דווקא האהובים שלנו נלקחו מאיתנו לפנינו. אני תמיד שואלת את אותה השאלה. למה בתי אהובה הלכה לפני והיא רק בת 26? ולא משנה באיזה דרך איסורים האהובים נלקחו האובדן הוא אובדן כבד ביותר. כולנו ממשיכים, כל אחד לפי הבנתו. חשוב לא ליפול מפני ישנו עוד ילד, אפילו שהוא בוגר,ואסור שיעבור מכה נוספת של סבל ואובדן. צעירים חייבים להמשיך למרות הכאב שמלווה אותם מאותו יום ערור, הלוואי ולא היה. מאחלת לכולנו להחזיק מעמד ולא להשבר. אמא של ענת אור מקסימה - האור שדעך טרם זמן 06.05.1980-21.02.2007
כולנו איבדנו משהיא או משהוא אהוב. ולא משנה באיזה מסלול זה קרה. אובדן הוא תמיד אותו האובדן. בתי אהובה ענת אור נאבקה על החים שלה כמעט 4 חודשים. המחשבות והיגיון משדרים "למה היא הייתה צריכה לסבול? למה, אם זה היה אמור להיות הסוף, למה לא בתאונת דרכים וזהוא". אז ענתי שלי לא הייתה צריכה לעבור ניתוח מאד קשה וארוך. לא הייתה צריכה לעבור טיפול כימי. לא הייתה צריכה לעבור אישפוזים, דקירות מחטים ללא סוף ולא תמיד ביד מאומנת. למה הייתה צריכה להיות בבה"ח במקום לבלות ולשמוח? אז לכל אחד מאיתנו יש את ה"למה" שלו פרטית. לעולם לא נדע למה דווקא האהובים שלנו נלקחו מאיתנו לפנינו. אני תמיד שואלת את אותה השאלה. למה בתי אהובה הלכה לפני והיא רק בת 26? ולא משנה באיזה דרך איסורים האהובים נלקחו האובדן הוא אובדן כבד ביותר. כולנו ממשיכים, כל אחד לפי הבנתו. חשוב לא ליפול מפני ישנו עוד ילד, אפילו שהוא בוגר,ואסור שיעבור מכה נוספת של סבל ואובדן. צעירים חייבים להמשיך למרות הכאב שמלווה אותם מאותו יום ערור, הלוואי ולא היה. מאחלת לכולנו להחזיק מעמד ולא להשבר. אמא של ענת אור מקסימה - האור שדעך טרם זמן 06.05.1980-21.02.2007