שלום לכולם

[בלה ענת]

../images/Emo189.gifשלום לכולם

אנחנו חבורה של אנשים שרק גודלת וגודלת. איבדנו את ילדינו האהובים לנצח נצחים. אסור לנו להשבר, לא קל לאף אחד מאיתנו. לפי דעתי הכתיבה בפורום עוזרת קצת, אנו יכולים לתמוך אחד בשני ע"י מילים וביטוים נכונים. רק אנחנו מבינים אחד את השני. אז תמשיחו לכתוב. ננסה לעזור לעצמינו בדרך הרגילה - כתיבה בפורום. שנה זאת בשבילי מאד קשה ולא פשוטה. איבדתי את בתי האהובה לאחר מחלה נוראית. ואחרי 7 חודשים גם אמא שלי הצטרפה אליה. המצבות קרובות אחת לשניה בחלקה. הכל השתנה ואין דרך חזרה. אז צריך להמשיך איך שהוא ............................ תמשיכו לכתוב אמא של ענת אור בת 27 כמעט 06.05.1980 - 21.02.2007

 

[HI39]

../images/Emo213.gif../images/Emo213.gif../images/Emo28.gifבלה ענת אור ../images/Emo39.gif

לכל אחד ואחת הכאב הפרטי שלו להל הורה/אח/חבר/בן משפחה תגובה אחרת לכולם המשותף פרידה מאהוב/ה במוות דואב ממחלה/מתאונה/מזקנה/ומסיבה שלא נתפסת אכן כאן המקום להוציא את כאבי הדאבה שחבויים במעטפת הלב פה ההסכמה מובנת בשתיקה תהומית תומכת כאן הפינה למילה ועודמילה להוציא געגוע ולשחרר קצת את ליבנו נשמתינו מהמשבר שלא ניתן לתקן ניתן להקל ניתן לעזור לתת קצת אהבה שפע ואור בתמיכה אך את הכאב הפרטי להוציא כלל וכלל לא ניתן זה מתעצם מכל יום שמתרחק ועובר זוהי המלחמה הפרטית של כל אחד עם עצמו להישרד ולמרות הכל בחרנו בחיים להרים הראש וללכת בגאווה,ולתזכר כל העת את אהובינו המתים. כי יש בבית מאחור עוד בעל/אשה ילד'/ים הור/ים סבים/סבתותו חבריםו.............חמולה שלמה אז כל טוב לכולם ורק טוב אושר והכי חשוב בריאות בנפש ובגוף.

 

[yazi22]

גם ללא מילים

עצם ההבנה שאנחנו מבינים. שאנחנו באמת מבינים.

 

[HI39]

yazi 22 ../images/Emo201.gif

נכנסתי לבלוג שכתבת ואת בנך היפיפה בגלויה ראיתי רק אומר נחמה נחמה אין היא מצטערת עבורך ומחזקת את ידך

 

[yazi22]

תודה ../images/Emo24.gif

אני תמיד מקווה שהקריאה אצלי תוכל לעזור ולו במשהו קטן יעקב

 

[eaz1514]

../images/Emo24.gif../images/Emo16.gif אנחנן כאן לתמוך ולהקשיב, כולנו

מבינים היטב, כולנו איבדנו את היקר לנו מכל. אני איבדתי את בני רונן בן 22 וחצי, זה קרה לפני שלוש וחצי שנים, גם מחלה קשה, מאבק עיקש של כ-5 שנים. רונן חלה שבועיים אחרי שאבא שלי נפטר. החיים לא פשוטים ולא משנה כמה זמן עבר שנה, שנתיים, עשר או יותר, הילד איננו והפצע הזה ידמם לעולם. אבל החיים ממשיכים וצריך לזרום איתם, כשקשה לנו תמיד מוצאים כאן נחמה, אוזן קשבת והוודאות שמבינים אותנו. המון כח אילנה