את באמת רוצה שאענה? ../images/Emo6.gif
אני אענה על כך ברצינות, אספר את דעתי בנושא. אנא, לא להעלב. אצלי הכל בגדר מחקר ובחינה, תיאור ונימוק, לא ניתן לצפות ממני פשוט להבליג על מכל מיני תופעות, נכון? שפתי שונה משל רוב שאר משתתפי הפורום; אני אתאיסט מטריאליסט. מבחינתי אין אלוהים והכל חומר (תודה לפיתוגרס על ההשראה למשפט. זו פראפראזה על "הכל מספרים"). למרות מעט השנים בהן אני חי, אני מרשה לעצמי לצאת בהצרה כזו. לחלק יראה הדבר יהיר, לחלק פזיז בצורה האופיינית לבני-נוער (ואחרי הכל, כזה אני
), אך מבחינתי זו לא אלא ברירת מחדל. אולי בהמשך הדרך תשתנה דעתי. קראתי על ישויות אור. לצערי, רוב הכתוב מוסבר יותר בצורה פילוסופית ומופשטת, בצורה מעט מעורפלת. בכל אופן, הבנתי שהן מן מדריכות, מעבירות לנו, לבני האדם; מידע באמצעות תקשור. כאן הבעיה שלי מתחילה. ראשית, מבחינתי טלפתיה זהו מושג מן הסרטים ההוליוודים ושרלטנים דוגמת אורי גלר. ישנם כאלו המאמינים בכך, דבר זה הרבה פחות חמור מבחינתי מלהוליך אדם שולל ביודעין. אני הרי מטריאליסט, כפי שכבר ציינתי. מבחינתי אין כל אפשרות של מעבר מידע ללא קישור חומרי כלשהו. כך גם נגזר דינן של ישויות האור; ברור לי כי חייב במוח על מנת לקיים אינטלגנציה כלשהי, מנגנון הסקה, הבנה בסיסית. ישויות אור אינן חומריות, עד כמה שהבנתי, לכן מבחינתי לא יתכן שהן יכולות לבצע דבר אשר אפילו קרוב במשמעו לתקשורת או חשיבה, אפילו עיבוד נתונים פשוט. אם כך, כנראה דעתי זהה על ישויות חושך. (מהן ישויות חושך? מקמצוץ המידע שצברתי אני מניח שאלו ישויות אשר "משבשות" את התקשור לכאורה, או אולי מוסרות מידע כוזב). ילדים רואים ישויות? לדעתי, הם לא רואים אלא אם הם מכירים את הדבר. בין אם דרך משיכה של החומר באופן בלתי-מודע מן התת-מודע של ההורים. הרי ידוע שילדים רגישים מאד לדברים מסוג אלו. והרי אנו, בני האדם, מציגים ללא הרף את דעתינו, רגשותינו ועוד, באופן בלתי מודע, לסביבה. מבחינתי, ישות במשמעה זהה לערך ל-Deity. להבדיל מבני-האדם, נניח, מבחינתי אנחנו אורגניזם. ישויות אינן גשמיות, ובדרך כלל מאופיינות באינטלגנציה כלשהי, או "אינטלגנציה מרחפת", כך אני קורא למושג. "אינטלגנציה מרחפת" זהו מושג שהענקתי לאינטלגנציה אשר לכאורה לא מושגת על ידי מחשבה, היא פשוט לערך, מרחפת את דרכה לישויות. פשוט לא מצאתי דרך אחרת להגדיר זאת בפני עצמי. על כן, מבחינתי, ישויות אינן קיימות. באופן גורף. מדוע איני מקבל את קיומן? אני אדם של הוכחות מוצקות (בתחומים הנכונים, ברור לי שישנם דברים שמיותר לבקש הוכחה עבורם), של ניסוי, של תצפית, של הסבר ושל יכולת פרדקטיבית. או בקיצור, I am a man of science. אם לא אשלול את קיומן רק מפני שאיני יכול להפריכו, מבחינתי אאלץ כעת לבחון כל דבר שאיני יכול להפריכו (שזה לערך, כל דבר א-גשמי שאני יכול להעלות על הדעת, המון דברים). מה גם, עוד יותר נורא הדבר מבחינתי כאשר ההסבר הזה אינו בר-בחינה, מה שהופך את ההסבר מלכתחילה למועד לכשלון, שכן לא מסביר בעצם דבר... מה גם, א' ב' של מדע מחייב שלכל רעיון יהיה תרחיש בו הוא יופרך, אם אין תרחיש שכזה, יש לבטל את הרעיון מיד! הרי שאז אינו בר-בחינה, ומה שאינו בר-בחינה כלל לא מעניין אותנו. תחום הנאומנה הוא לא העסק שלי מעצם כך שכל דבר שאחשוב עליו ישר יעבור לתחום הפנומנה. אני רק רוצה להבהיר, איני טוען שמיליונים משקרים. אני לא חושב שמאסטרים של רייקי יושבים בביתם, משפשפים ידיים בערמומיות וצוחקים בקול רם על כך שהצליחו "לעבוד" על עוד אדם. אני יודע שאכן המון באמת מאמינים בכך, ומבחינתי תופעה זו היא מושא חקירה, לא יותר. תופעה פסיכולוגית, המעידה רבות על הנפש האנושית. יום נהדר.
יש ישויות אור, האם יש גם ישויות חושך?
יום מקסים לכולם
