טוב אני....
חלק עכשיו ג'רארד מספר על עצמו שבתור ילד הוא היה מהאלו שלא שמו לב אליהם, ילד שקט ושהיה לו רק חבר אחד טוב.....בגלל זה הם קראו לאלבום REVENGE כאילו שעכשיו הוא נוקם בכל מי שפגע בו, ועכשיו הוא פותחת את הפה (כי הוא היה שקט....) הייתה לו בעייה של שתיית אלכוהול ולקיחה של כדורים נגד דיכאון, הוא אמר שהוא הרגיש שהוא היה כישלון במה שהוא ניסה (הוא למד ציור), ואמר שהוא מצייר גרוע, הוא התחיל להיכנס לדיכאון והידרד לזה... את הדיסק הראשון הוא כתב כשהוא היה בתקופה של השתייה, ורק בשנה וחצי האחרונות הוא הפסיק לשתות, והוא גם נגד זה, ובמקום זה הוא הולך לפסיכולוגים ( גם יש להם תודה באלבום), וזה מה שעזר לו לצאת מזה, כי השתייה זה היה לברוח מהמציאות.... הוא מספר על עצמו היו לו הופעות שמרוב שהוא היה שותה הוא לא היה זוכר מה בדיוק קרה שם. הוא מעריץ מושבע של חוברות וגיבורי קומיקס (הוא גם מצייר קומיקס), אחת הדמויות האהובות עליו היא וולברין מאקס מן, לכן גם הוא היה שם את הפסהשחור על העיניים, כאהדה לגיבורי העל. לפני כמה חודשים, משהוא כמו חודשיים, מרלין מנסון "תקף" את ג'אררד בזה שהוא "גונב" לו את הפס, לכן אני כרב לא חושבת שג'רארד שם אותו אבל הם ממשיכים לצדד במעריצים שישימו את הפס על העינים (באים להופעות שלהם מאופרים). ג'ארד כותב את כל השירים, הכתיבה שלו משופעות בעיקר מקומיקס ודברים שעברו עליו בחיים, כמו שאשפר לראות יש שירים שמדברים על השתייה שלו. הוא מספר שבחנות קומיקס שהוא עבד בה, פם שודד נכנס והצמיד לו אקדח לראש, שגם את זה אפשר לראות מתבטא בשירים. הוא מספר שסבתא שלו לימדה אותו את כל מה הוא יודע, הוא אמוד אוהב אותה ומזכיר אותה דיי הרבה. בהופעות הוא מספר שהוא מקלל כי התגובות של הקהל מלהיבות אותו וזה נותן לו אנרגיות לשיר. הייתה לו חברה שביקשה ממנו לעשות קרחת (והוא אכן עשה) ובטיול משותף שלהם היא זרקה אותו