מלחיץ...

דינהלה1

New member
../images/Emo186.gifמלחיץ...

לפני כמה ימים כשאספתי את הילדים מהגן, בזמן שעזרתי לתאום אחד לעלות לרכב לפתע התאום השני עזב והתחיל לרוץ לעבר הכביש למשהוא שמשך את תשומת ליבו... אני נתתי את אם כל הצרחות ובמזל גדול הוא הקשיב לי ועצר. הלב שלי עצר כי בדיוק רכב התקרב. גם לבעלי זה קרה איתם פעם אחת. זה רק הוסיף לדאגה שגם ככה יש שלי כשבכל פעם שאני נמצאת עם שלושתם לבד ואני מורידה או מעלה מהרכב, לרוב קורה שאין חניה סמוכה לשפת המדרכה ליד הגן של התאומים ואז צריך לחצות קטע מהכביש. לתאומים גם יש קטע שהם עושים דווקא והם לא רוצים לתת לי יד, אם יש הורים בקרבת הגן עם יד פנויה לפעמים הם מסייעים ופותחים או מחזיקים את השער של הגן אבל לא תמיד זה אפשרי.לאחרונה אני משאירה את התיקים והציוד שלהם על המדרכה אוחזת בהם עד שמגיעה לרכב. ביד אחת מחזיקה מתעסקת עם פתיחת הרכב וביד השנייה מחזיקה את שניהם כשלפעמים אחד מהם מתנגד. ותוך כדי שמה עין על הגדולה ונותנת לה הוראות כדי שתעמוד במקום בטוח...מתיש... איך זה אצלכם?
 

simonapelleg

New member
מלחיץ

הי דינלה, כאם לשלישיה אני יכולה להגיד שכשהבנות היו קטנות המסר של לא לעזוב את היד , אצבע שלי היה ברור להן עד שפעם אחת , אחת הבנות ניסתה אותי, לא צרחתי עליה אבל באותו יום כאשר הייתי צריכה לקחת אותן לאיזשהו מקום שהן חיכו לו, אמרתי להן שאני מצטערת ואני מוותרת על הנסיעה כדי לא לחזור על החוויה המפחידה שהיתה האותו יום כשאחת מהן עזבה את ידי והתרחקה מעט.
 
למעלה