מיוסרת...

[a n a t u]

../images/Emo186.gifמיוסרת...

היום יום שישי בערב ואני די עצובה... בדרך כלל ימי שבת הם עצובים, אבל היום רע לי בגלל שהרגילה שלי עומדת להסתיים ביום ראשון. אני בבעיות די רציניות ואין לי כל כך מאיפה להתחיל. האמת היא שאני גם קצרה בזמן, אז תסלחו לי על האי סדר ובלאגן... התגייסתי לפני מספר חודשים. המצב בבית לא היה טוב בתקופה שלפני הגיוס. המון המון בעיות בבית. לא בעיות ביני לבין ההורים חס וחלילה, אלא בעיות אחרות שאני נמנעת מלציין אותן עכשיו. בכל מקרה, המצב השתפר מעט ברוך השם, אבל ישנם עוד המון המון דברים שקשה לי עימם. אני לא אוהבת את התפקיד שלי בצבא. האנשים שאני עובדת איתם פזמניקים ורעים אלי. הם אפילו לא מכירים אותי. לא ניסו לדבר איתי בכלל, להיפך, הם רק מבקרים אותי, גורמים לי להרגיש מושפלת ומורידים לי את הבטחון העצמי. אני לא משרתת בבסיס צבאי, כך שאין לי חברים בצבא, אין לי אל מי לפנות, ואני תקועה איתם כל היום. אני מסיימת בערב וחוזרת הביתה עצובה, מרירה ועייפה. אין לי זמן לאף אחד. לא לאמא שלי, לא לחבר שלי ואפילו אין לי זמן לעצמי. כל מה שמתחשק לי זה ללכת לישון ולא לקום ביום שלמחרת. אני לא רוצה להעביר כך את כל השירות שלי. אם היה לי תפקיד שאני אוהבת, אז סבבה. אבל אני חוזרת מדוכאת הביתה. אמא שלי אמרה לי פשוט לעשות את העבודה שלי ולא להתייחס לאנשים במשרד ולאווירה במקום השירות, אבל אני לא יכולה... אי אפשר להתעלם מהם. ובטח לא כשהם יורדים עלי כל הזמן! חשבתי להשתחרר מהצבא, אך לא יודעת איך וגם לא יודעת אם זה שווה לי. אני פוחדת שלא אמצא עבודה, ושלא יעסיקו אותי בגלל שלא שירתתי את המדינה. אשמח לקבל מכם תגובות, עצות ואפילו סתם עידוד יכול לעזור. בתודה, anatu

 

[odigo]

להתעודד זה תמיד ככה בהתחלה... ../images/Emo13.gif

חמודה.. אסור לך להתייאש.. אני מבין אותך, אבל רק שתדעי שזה תמיד ככה בהתחלה. ברור לי שקשה לך, זה לא מסגרת קלה אבל את תיראי שעם הזמן זה ישתפר. מאד חשוב שתשתדלי לבוא עם חיוך לצבא. אם את באה כל יום עם פרצוף חמוץ וכעוסה או בלי מצב רוח בוודאי שיהיה לך מאד קשה להכיר חברים חדשים ובכלל תקחי את הצבא כמקום עבודה שבו את באה עושה מה שאת צריכה (על הצד הטוב ביותר כמובן) ולאחר מכן את חוזרת הבייתה. חזרה לחבר, חזרה למיטה שלך.. זה יתרון עצום. תנסי לחשוב על זה בצורה כזו ואני חושב שאולי יהיה לך יותר קל... אחרי הצבא שתהיה במצב כאלה במקומות עבודה את תמיד יכולה להחליף מקום או עבודה ולנסות מקום אחר.. אבל פה כרגע אין מה לעשות, את צריכה להתמודד עם המצב.. וזה חלק מההכנה לחיים האמיתיים לאחר מכן. אז קחי אוויר, תחשבי על זה בצורה חיובית ותיראי איך הזמן עובר וככל שתהיה יותר קרובה לשחרור כך את תהני יותר. תצברי המון חוייות ועם הזמן גם חברים חדשים. בנוסף יש לך חבר ואני מציע שתעזרי בו עם זה לעידוד ועם זה לתמיכה או סתם לעשות כיף שאת חוזרת מהצבא. בכל מיקרה בכל מיקרה, את תמיד יכולה לפנות למש"קית תא"ש לתמיכה או סתם שיחה. בהצלחה.. ולא להשבר, תשדלי לחייך.

 

[גרא.]

anatu,אפשר לחוש את העצב כמעט

דכאון בדברייך..יתכן על רקע צפיות שפתחת לגבי העיסוק הצבאי אליו תקלעי.. צפיות, שהמרחק ביניהן לבין מה שקורה עימך באמת, הוא כרחוק מזרח ממערב.. לא ברור מדברייך מה את בעצם עושה,אבל תחושת הבדוד,אי הלכידות החברתית המאפיין את קבוצת הפזמניקים איתם את משרתת, היא אחת הסבות העיקריות לתחושת הדיכי שלך.כלל לא בטוח שאינך יכולה לבקש העברה לתפקיד צבאי אחר. גם אם זה תהליך לא קל,למה שלא תפני לקצינת ת.ש או בדרכים המקובלות ותבקשי העברה לתפקיד אחר? מכל מקום,את אינך חייבת לסיים את מלוא תקופת השירות אליה נדרשת,וודאי גם שחא רצוי שתמשיכי יום אחרי יום בתחושת שחיקה, חוסר מוטיבציה,בדוד חברתי,ותופעות הלוואי הדכאוניות..לא חייב להיות קשר בין הפסקת השירות לבין מציאת עבודה אחרי בצבא..והחשש בפני אי העסקה בגלל שהפסקת את השירות לפני הזמן הקצוב,לא זה מה שיקבע אם תמצאי עבודה ,אם לאו.וודאי על רקע האבטלה הגואה במשק, שעה שבעלי מקצוע בכל התחומים אינם מוצאים עבודה..לכן מה שעלייך לנסות לעשות,לחפש את האפשרות, באם קיימת להחליף עיסוק,לתפקיד,איך אמרת, סבבה..לא ילך,את יכולה להעזר בקב"ן כדי לנסות למצוא עיסוק אחר, או חוסר ברירה, כדי להשתחרר..להמשיך ככה? יתכן שהמצב ישתפר,בהמשך..כפי שלפעמים קורה, אבל יתכן גם ההפך.

 

[a n a t u]

תודה על ההבנה

אני שמחה לראות שאתם מבינים אותי. הלכתי למשקי"ת ת"ש אבל אין אפשרות לעבור תפקיד. אני לא רוצה להשתחרר מהצבא גם בגלל הסיבה שאני רוצה לשרת את המדינה שלי. מקווה רק לטוב. אני אנסה להיות אופטימית. אולי הדברים ישתפרו תודה לכם