יום אחד טוב...זה כל מה שרציתי...
היום היה לי יום נהדר...כן הייתי בבי"ס שזה באסה...הייתי עייפה...מה שלא יהיה....אבל היה לי יום טוב, יום נהדר... דיברתי עם חברה בטלפון והיא אמרה "וואי את מאושרת היום, את שבוע מסתובבת מדוכאת ולא נעם לי לספר לך דבר משמחים...אבל את מאושרת היום"....והייתי מאושרת מה אני אגיד...עד 11 ומשהו שאחי הדביל החליט להיתעצבן...גרם לי להתקשר לחברה שלי בוכה, כי הוא אידיוט!...הוא...הוא אחי ואני אוהבת אותו וכיבדתי אותו והערצתי אותו וניסיתי להיות דומה לו וניסיתי לגרום לו להעריך אותי, אהבתי אותו כי הוא אחי אבל אהבתי אותו כבנאדם...כבר הרבה זמן זה נראה כאילו הוא מנסה לגרום לי להפסיק להעריך אותו והוא רשמית הצליח..בכמה צעקות הרבה פוזה והמילים "אל תדברי איתי מילה אחת עד הקבר" הצליחו לעשות את זה, הוא אח שלי ואני אוהבת אותו כי ההוא אח שלי..אבל לעזאזל! הוא חרא של בן אדם!... מילא הכל היה קורה אחרי 12...הייתי יכולה להגיד שהיה לי אחלה יום...אבל ב11 ומשו הוא נהרס.. זה כ"כ מוגזם לבקש יום אחד שלם טוב??
