שירשור לא קל

[oshiko]

../images/Emo18.gifשירשור לא קל

השירשור שאפתח להלן הוא קשה עבור כולנו; עם זאת חשבתי שנכון להביא את הנושא לדיון בפורום מתישהו. אני אקבל בהבנה אם לא תהיה בו השתתפות רבה, שכן לא קל לדבר על נושאים עם רמת רגישות כזו עבורנו.

 

[oshiko]

הרעיון שמקדם ארגון "משפחה חדשה"

הסוגיא הזו מלווה את הדיון הציבורי כבר כמה שנים, ובוודאי יצא לכם לשמוע עליה פה ושם. נזכרתי בה אתמול לאחר כתבה על החייל קיוון כהן ז"ל. הרעיון שהארגון מנסה לקדם הוא חקיקה בדבר בנק זרע לחיילים. קיימת כיום טכניקה של הקפאת זרע, שמאפשרת שימוש בו בעתיד. כל אדם יכול להקפיא את זרעו, בתוספת הנחייה מה הוא מעוניין שייעשה בזרעו. הרעון של הארגון הוא לקדם הקפאת זרע של חיילים, בחקיקה ובמימון. כל חייל יוכל לצרף לתרומת הזרע שלו לבנק זה מעין צוואה האומרת מה לעשות בזרעו, במקרה שחלילה זו תהיה אפשרות ההמשכיות היחידה שלו. החייל קיוון כהן ז"ל מיחידת שמשון נהרג מירי צלף לפני 3 שנים. הוא השאיר זרע מוקפא. אימו מחפשת כעת מישהי שתהיה מוכנה להרות וללדת מזרעו המוקפא. במבט ראשון כל העניין נראה הזוי. אבל אני, כששמעתי על הרעיון לראשונה, חשבתי שבסך הכל זהו רעיון מבריק, אם כי יש לו כמובן מגבלות רבות. העניין של המשכיות הוא יסודי מאד לגבי כל משפחה נורמלית. אם חס וחלילה קורה הנורא מכל, היכולת הזו להמשכיות נותנת איזשהו טעם לחיים. ראיתי את האור בעיניה של אימו של קיוון כשהזכירה את האפשרות, המאד מעשית, שמועמדת מתאימה תלד מן הדבר החי ביותר שנותר ממנו. ברור שזה לא פשוט. זה לא פשוט עבור זו שתחליט ללדת. זה לא פשוט עבור הצאצא שייוולד ללא אב. האם זה יוכל להשתלב עם משפחה אחרת דו-הורית שתוקם? בעיות שייצטרכו להתמודד איתן בכובד ראש. זה לא פשוט עבור חייל לתרום את זרעו למטרה שהוא יודע בדיוק באילו נסיבות היא כרוכה; וכנ"ל, כמובן, עבור הוריו ומשפחתו. אף אחד לא מציע שזה יהיה חובה, כמובן. אבל הרעיון ליצור פוטנציאל להמשכיות שווה התמודדות עם כל הבעיות האלה. דעתכם בעניין, רק אם אתם מסוגלים.

 

[סמדר בנ]

לדעתי

הרעין בהחלט רעיון מעניין. חס וחלילה שאיש לא יצטרך לעמוד במצב הזה אבל זה אכן יכול לתת תקוה שמשהו מהבן שנפל ימשיך לחיות, ושהאבה להן תמשיך להתקיים באמצעות הנכדים. מבחינת התרומה עצמה, זה קצת מקביל לרישום ל"אדי" - לתרומת איברים. הרי כשאנחנו נרשמים לזה אנחנו לא באמת חושבים שזה ימומש, אבל הרעיון שאם בכל זאת זה יקרה, התרומה הזו תציל חיים, ומשהו שלנו ימשיך לחיות. מנקודת מבט היולדת, תחשבו על בחורה שמחליטה ללדת ילד מתרומת זרע, במקרה הזה יהיא תזכה בילד + סבא וסבתא מסורים. יש אפשרות גם להרות יותר מפעם אחת ושלילד יהיו אחים ביולוגיים. זה בהחלט יכול להיות פתרון מעניין בניגוד לאנונימיות של תורם זרע אחר (מצד שני, העניין הפרוצדורלי - ההורים של החייל יראינו אמהות פוטנציאליות?). ככל שאני חושבת על זה, בהחלט רעיון מבורך , יש כמובן לפתור הרבה סוגיות מסביב. אולי זה הזמן להצטער שהאופציה הזו לא קיימת עבור בנות...(אולי תרומת ביציות?...). אגב, האם אין כאן איזו בעייה הלכתית?

 

[oshiko]

לגבי ההלכה

אני לא בקי בפרטי העניין, ואנסה לחפש חומר רקע אם יש. אבל כמי שמכיר באופן כללי את החומר, נראה לי שהגישה היא יותר בעד מאשר נגד.

 

[האילתית 2]

אכן סוגיה לא פשוטה

אני זוכרת את המקרה, וכבר אז זה עורר הדים. מאוד קשה לקבוע עמדה חד משמעית. מבחינת הורי החייל (שכבר נהרג) ברורה חשיבות המשך זרעו של בנם.אך מצד שני עלולה להווצר בעייה רגשית להורים שילדם משרת ומעוניין להקפיא את זרעו במידה ויהרג .(היה לי אפילו קשה לכתוב זאת). מבחינת התינוק שיוולד כאן דעתי חד משמעית.עוול לילד. למה (מבחינת התינוק) הוא צריך להוולד עם בעיות רגשיות ואחרות שילוו אותו בחייו. לא מקבלת טיעון שאומר תלוי היכן יגדל. ומי האם שתבחר ? האם תהיה רק פונדקאית והורי החייל יגדלו אותו, או היא תגדל אותו.גם זו סוגייה בפני עצמה. הנושא מאוד סבוך. מבחינת החקיקה אולי יש לחוקק חוק כזה (בלי קשר לחיילים)שיאפשר לכל מי שמעוניין. להבדיל ,גם גברים חולי סרטן לפני טיפולים יכולים להקפיא את זרעם.נכון שכאן אנו מדברים על אנשים חיים (ובתקווה שימשיכו לחיות), אך בהחלט גם כאן יש מקרים קשים שסופם מוות קרוב

 

[אמא פולניה1]

אכן, זה נושא טעון ומחייב מחשבה רבה

לכאן או לכאן. דע לך, מרגע שקראתי את מה שכתבת, ככה בין לבין הנקיונות, הנושא דופק לי במוח. קשה להחליט. לא אפרט עכשיו מה בדיוק עובר לי בראש, וכמה דמעות זולגות ממני, אם לא אכפת לך ויהיה לכם סבלנות מאוחר יותר, אכתוב, אולי קצת באריכות, מה המחשבות שעוברות עלי. אז, זה יהיה מאוחר יותר.

 

[oshiko]

קישור לדיון בנושא

דיון בנושא בכנסת

 

[אמשל מילואימניק טחון]

העיקרון שצריך להנחות - טובת הילד

בכל דיון ציבורי כזה וגם חקיקה - העיקרון המנחה שצריך לעמוד לנגד עינינו ולנגד עיני המחוקק - הוא העיקרון של טובת הילד. טיעונים של המשכיות ואושר של ההורים השכולים, כבודם במקומו מונח ואין לזלזל בהם, אבל השיקול של טובת הילד עולה על כולם, לדעתי. כנקודת מבחן - ניתן להשתמש במקרה של חייל או אזרח הנפטרים (ואין הדבר משנה לצורך העניין ממה נפטרו), והאשה נושאת ברחמה את ילדם המשותף. במקרה כזה - ברור לכל כי הילד שיוולד יביא שמחה הן לאלמנה והן להורים השכולים. אבל מה יקרה עם הילד? במקרה סביר מאד שהאלמנה תבקש לשקם את חייה ולהנשא מחדש? לילד יהיו שלש סבתות ושלושה סבים. ומה על האפשרות הסבירה מאד שבעלה החדש של האם יבקש שלאמץ את הילד, כדי להקל על כולם - איך מרגישים ההורים השכולים? כבר היו מקרים של תביעות בבית משפט של הורים שכולים כנגד כלתם לשעבר, שאינה מאפשרת להם קשר עם נכדיהם הביולוגיים. העניין של תרומת הזרע ע"י חיילים (הרשו לי לאמר - ילדים), הוא משני בחשיבותו. זה הרי לא יהיה חובה. אלה שיבחרו לעשות זאת, קרוב לוודאי שיצחקו על כך ולא יוטרדו ממחשבות על מוות ושכול. בדיוק כפי שהם מסרבים להפרד מהדיסקיות, שהופכות לחלק מהגוף במשך כל זמן השירות, אפילו שכולם יודעים שהדיסקיות נועדו לזיהוי של פצועים, או חלילה הרוגים. טובת הילד גם מחייבת שהסב והסבתא השכולים לא יהיו האפוטרופסים החוקיים של הילד, אלא אימו הביולוגית. כדי למנוע מצב של "הורים" מבוגרים מאד ואולי גם חולים. שום מסמך משפטי שבעולם אינו יכול לחזות את כל האפשרויות שהחיים מזמנים לנו. לפעמים אפשרויות ממש הזויות... מתנצלת על אורך ההודעה. אלה רק הרהורים ראשוניים שעלו בי למקרא ההודעה שלך, אושיקו.

 

[Rainbow100]

מאד קשה...ואני מתחברת כל כך

למשפט הזה :"ראיתי את האור בעיניה של אימו של קיוון כשהזכירה את האפשרות, המאד מעשית, שמועמדת מתאימה תלד מן הדבר החי ביותר שנותר ממנו". אחי נהרג בקרב לא מזמן...הוא היה נשוי אך ללא ילדים, וכעת נותר לנו רק הזכרון החי כל כך שלו,- בליבנו. אני שייכת לקוראים הסמויים של הפורום, נהנית לקרוא וללמוד מהניסיון של הכותבים, מתרגשת מהאחווה שמתפרצת דרך המסך. הדברים שעולים פה נוגעים בי מאד מאד... אני שיייכת לכאן. הבן הראשון שלי התגייס ב 20 לנובמבר לגולני, הוא כעת בטירונות. ואני דואגת...

 

[oshiko]

ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

נקווה לפגוש אותך גם בשירשורים יותר שמחים אני שוב מתנצל, כפי שהסתייגתי בהודעה הפותחת של השירשור, בפני אלה שהנושא המאד לא פשוט הזה פתח את פצעיהם הכואבים. וזה נוגע במיוחד למקרים כמו שלך. שיהיה לבן בהצלחה בגולני (איזה גדוד, אם אפשר לשאול?) ושיסיים את השירות בשלום וללא פגע. את מצטרפת ללא מעט הורים לגולנצ'יקים בפורום. הותיקים - עציון, פנה קוטה. החדשים - אממאא, פנינושש, VASANA. אם אפשר, פתחי שירשור חדש בו את מציגה את עצמך, כדי שלא נצטרך לערב את הנושא הטעון של השירשור הזה עם האופטימיות שאנחנו רוצים להעביר בשירשור "ברוכה הבאה" לכבודך.