יער

[מודה ועוזבת]

../images/Emo18.gif יער

יער סבוך. יש כניסה,אין יציאה. נכנסת? נכלאת! אין שיחרורים. לא יעזרו כל התחנונים. יער. אפל, חשוך, עטלפים חגים. עצים מדברים. רוחות חזקות נושבות, ברקים רועמים. חיות טורפות,נושכות. יער. מלא זימה, מלא יצרים, סדום ועמורה. סטייה. יער. שבילים מפותלים כמו במוחי, היער, היער הוא הראש שלי. אם תיכנס, לעולם לא תצא. עדיף לך לחדור לגופי. עדיף לגופי מאשר למוחי,ליער שלי. הזהרתי אותך-נכון? לא רוצה להגיד "אמרתי..."

 

[טיפה מרה]

יקירתי

חשבתי על זה קצת, והנה המסקנות: ללכת לאיבוד בתוך הגוף שלך, לחקור בו כל פינה, ללטף כל קימור, לנשק, ללקק, למצוץ, לינוק, לינשוך אותך, את גופך העירום, את שדייך, את שפתייך, לחוש בידייך מטיילות על גופי, לרדת לך עם השפתיים, הלשון, השיניים, לחדור אלייך שוב ושוב, לענג לך את הדגדגן, להזדיין איתך מצאת החמה ועד צאת הנשמה, לגמור בתוכך. לשמוע, להרגיש אותך גומרת שוב ושוב - זו פנטזיה נהדרת, באמת. אבל, דווקא היער הסבוך, האפל והנורא של ראשך מעניין אותי יותר; לחקור אותך, להכיר אותך, מה את אוהבת או שונאת, ממה את מפחדת, מה כואב לך, מה עושה לך טוב, להכיר אותך באמת - נראה לי שאם מישהו יזכה לחקור ולהכיר את ראשך ונשמתך - החקירה שלו את גופך תהיה מלאה מהנה ומספקת יותר לשניכם. אוהב, טיפה.