סיפור מהחיים הלא רחוקים
שבוע שעבר הייתי בחתונה בבני ברק, אהרונוביץ 10 . החניתי את האופנוע וכיסיתי אותו כהרגלי צמוד לכניסה וליד כניסה לסופר הומה אדם., בקיצור, אופנוע קשור, מכוסה, כך שהחשש לגניבה נמוך. ב- 11:10 אני יורד לאופנוע ורואה לידו ניירות שרופים וריח של פלסטיק שרוף ולא רק אלא גם שני חורים שרופים בכיסוי של האופנוע – נהייה לי חושך בעניים, הלב ירד לתחתונים. הסתכלי למעלה לראות אם נשרף איזה נתיך או פלסטיק משלטי הפרסומות המוארים אך לא נראה משהו חשוד. חשבתי אולי פשוט רצו לשרוף את האופנוע אבל האופנוע היה מכוסה טוב טוב כך שהוא לא אמור לנכר לאף אחד את עיניו. התקשרתי למשטרה והם שאלו אם יש לי אויבים? ................לי? ולאחר מספר טלפונים הם בקשו שאגיע לתחנה לתת עדות. נסעתי לתחנה ונתתי את עדותי. מה קרה? לאחר שיחה עם חרדי ששאל אם נשרף לי האופנוע, בעלי בסטה ליד הסופר והכבאי מהתחנה ממול התבאר לי הסיפור הבא: כעשרים דקות לפני שהגעתי היו מספר צעירים "שבבניקים" שהדליקו ניירות מגג הקומפלקס של האולם והסופר וזרקו לרחוב, אחד הניירות נתפס על האופנוע והכיסוי התחיל להידלק גברת אחת עלתה למעלה וצעקה עליהם, הם ירדו למטה יחד עימה, צעקו עליה חזרה, איימו וברחו. בנתיים הכיסוי מתחיל לעלות אש והאזרחים המתוקים מסתכלים על האירוע החריג בכיליון עניים לראות איך נשרפים העניינים. כבאי מתחנת כיבוי אש שהיה במשמרת ממול, רץ וכיבה את האש עם ידיו, תפס נער אחד שאמר לו שזה היה חבר שלו שברח, והכבאי שיחרר אותו. בשורה התחתונה, 1) הנערים ברחו ולתפסם יהיה קשה עד בלתי אפשרי. 2) דוח במשטרה על האירוע. 3) הנזק למזלי קטן עקב התגובה המהירה של הכבאי a. טיפות של פלסטיק שרוף מהכיסוי טפטפו על המיכל דלק וכיסא הרוכב b. את הטיפות ממיכל הדלק גירדתי למחרת עם הציפורניים ולא נשאר אף סימן c. הכיסא מלא נקודות חרוכות ויש להחליף את הריפוד יש אירועים שאני יכול להבין אבל לא להסכים, אבל ישנם אירועים שקשה לי להבין אותם בכל מבט כלשהוא וזה אחד מהם.
