טוב.. אילצת אותי לרשום תוספת..
ישנו עוד שם: חג זה נקרא בפי חז"לינו גם חג עצרת. ומדוע עצרת? כי עד בחיפזון היינו והיום אנו עוצרים. מאז יציאתנו מצריים (חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים) לפני חמישים יום ועד היום – חג ההעצרת חיינו בחיפזון. בחיפזון יצאנו, בחיפזון חצינו את ים סוף, נדדנו ממקום למקום במהירות וזאת מחוסר הביטחון שלנו כעבדים ומפחד ועד להתגבשות כעם אחד לשמוע היום את עשרת הדברות. ועוד "עצירה" אחת: עצירת הזמן ביום הזה. המספר חמישים בקבלה מוזכר בעיקר כמספר שהוא מעל הזמן האנושי. שבעה ימים בשבוע - היום השמיני הוא על אנושי (ראו סימן מתמטי - סימן האין סוף הוא שמונה שוכב) מחזוריות הטבע תמיד בשבע. שבעה ימים, שבע שנים, וכאשר סוגרים אנו מעגל של שבע כפול שבע מגיע המספר שמעל לטבע המספר חמישים המיוצג בשנים כ"יובל" בתורה מלמדים את חוקי ה"עבד עברי" אשר משתחרר לאחר שבע שנים מעבדות. והיה והעבד מסרב להשתחרר הוא נקרא "עבד נרצע" (רצעו את אוזנו-ראו בתורה את כל הסיפור) והוא עבד לעולם. ולעולם פירושו עד שנת היובל - שנת החמישים שבו השנה היא מעל לזמן - מעל לעולמינו. חמישים יום עברו מאז יציאת מצריים, חמישים שערים רוחניים וזיכוך עברנו עד הלום. כל יום הסרנו עוד קליפה מהעבדות והזדככנו לחופש הבחירה - לשחרור מ"עבד לעולם". וכשם שעבד משתחרר ביובל כך אנו משתחררים היום (היום החמישים) ועוד סיבה לשם "עצרת": ביום הזה עצרנו בתוכנו והתמענו בתוכינו את התורה. עצרנו בליבנו את ההמלצה האלוהית לחיים טובים, לחיי חירות ואהבה. כל התורה כולה, על כל עשרים ושתיים אלף ומאתיים ושתיים פסוקים עוצרים בתוכה דבר אחד ויחיד – האהבה. כדברי הילל על פירוש הפסוק ואהבת לריעך כמוך: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך זו כל התורה כולה, ואידך זיל גמור". חברים: הזמן עצר מלכת: זה הזמן "כאן ועכשיו" לעשות. להסיר מעלינו את כל ה"קליפות" הרעות מעלינו כמו שאומרים בתפילת הבוקר "הסר מעלינו שינאה, קינאה ותחרות" לעבוד על עצמינו ולהגיע ביום הזה לחירות וחופש אמיתיים שבאה אך ורק מתוך אהבה. מתוך שנאת חינם חרבה ירושלים ומתוך אהבת חינם תיבנה ותיכונן במהרה בימינו. אמן. (תודה לאוריאל מעוז על הקטע)