טוב, אז לפני שהשרשור הזה נעלם
בנבכי הווב, אני אוסיף כמה מילים על השירים הנ"ל, ולו על מנת להציל את כבודם הרמוס מההתעלמות הכללית של הפורום מהם. Apples and Oranges השיר היה הסינגל השלישי שהלהקה הוציאה, לאחר הצלחת See Emily Play ו-Arnold Layne. למרבית ההפתעה, השיר נכשל במצעדים. האמת - השיר אינו ברמה של שני הסינגלים הקודמים. אבל הוא שיר פופ-פסיכדליה חמוד ותמים לחלוטין I love She She love Me כשבארט נשאל מה דעתו כל כשלון הסינגל, ענה: "זה לא מזיז לי". אבל כנראה שזה כן הזיז לו. הלחץ עליו לייצר סינגלים - שבאותה תקופה היו עדיין מרכז התעשיה - היה גדול מאוד, ותרם להתמוטטותו. על הקליפים שנעשו לשיר, כתבתי במקום אחר. Paintbox שיר נהדר של ריק רייט, ואחד השירים האהובים עלי מהתקופה הזו. רייט, כזכור, היה כותב השירים מס' 2 בלהקה, אחרי בארט, באותו שלב. בשיר, מתנה רייט את צרותיו עם בחורה עמה הוא מתראה, ומבקר את ה"סצינה": Last night I had too much to drink Sitting in a club with so many fools Playing to rules Trying to impress but feeling rather empty I had another drink ניתן לראות במילים - וגם במוסיקה, בעצם - גרסה ראשונית למה שרייט יעשה אחר כך ב-Summer '68. הסינגל הגנוז כאמור, שני שירים נוספים של בארט היו אמורים לצאת כסינגל בסביבות חודש נובמבר 67': Scream Thy Last Scream ו-Vegetable Man. השירים נגנזו ע"י הלהקה עצמה (היינו, ווטרס, בעיקרון) בטענה שהם לא מספיק מסחריים. הסיבה האמיתית, כמובן, היא שהשירים נתנו תיאור מדוייק ומסמר שער של מצבו הנפשי של בארט, שהתדרדר הרבה מאז Apples and Oranges - ודי להשוות בין השירים האלו כדי לראות את השינוי שחל בו: דיסוננס ונוקשות במקום נעימות מלודיות, קליטות ומתוקות. תחושת הפחד והפרנויה התחזקו עד כדי סיוט ממש וחוסר רציונליות, בשיר Scream thy last scream. ב-Vegetable Man, מתאר בארט את מלבושיו, ובעצם את נפשו השסועה. לדברי פיטר ג'נר, מנהל הלהקה דאז, בארט כתב את השיר תוך שתי דקות, ממש לפני שהיו אמורים להכנס לאולפן ההקלטה, ורק לאחר שלחצו עליו לכתוב "משהו", כדי שיהיה מה להקליט. הוא פשוט הסתכל על בגדיו, ותאר אותם: In yellow shoes I get the blues So I walk the street with my plastic feet With blue velvet trousers make me feel pink There's a kind of stink about blue velvet trousers .... It's what I got It's what I wear It's what you see It must be me It's what I am Vegetable man, where are you .... I've been looking all over the place for a place for me but it ain't anywhere it just ain't anywhere .... שימו לב לדמיון של מבנה השיר - ובעצם למה שהוא באמת אומר - ל-Scarecrow. אי אפשר להתעלם מהאירוניה בכך שהלהקה דחתה את השירים האלו בזמנם, ולמעשה חזרה אליהם - או לפחות ל-Vegetable Man - שנים אחר כך: השוו את המילים של השיר הזה, ל-Nobody Home מ"החומה", שיר המתאר בחלקו את בארט, כולל התסרוקת שלו, חולצת הסאטן ונעליו הצהובות, המחוזקות בגומיות (ובחלקו השיר מתאר גם את ריק רייט, וכנראה גם את ווטרס עצמו). שני השירים לא יצאו באופן רשמי עד עצם היום הזה. It Would Be So Nice השיר נחשב לפחות-טוב מבין השירים של רייט מאותה תקופה. קראתי איפשהו שהוא גנוב ממישהו (הקינקס, שוב? שכחתי). לדעתי זה שיר נחמד, גם אם הוא במשקל נוצה. Julia Dream הצד השני של IWBSN. אני לא מאמינה שאין כאן אף אחד שמכיר את השיר.... בשנות השבעים, לפחות, השיר היה מושמע ברדיו בתדירות גבוהה. בזמנו, חשבתי לתומי שזה אחד השירים הידועים ביותר של הפלויד. רק ממש לאחרונה התברר לי שזה נחשב לשיר לא-ידוע, ואפילו נדיר, יחסית. זהו אחד מהשירים המוקדמים של ווטרס, וניכר הנסיון שלו לחקות את כתיבתו של בארט בסגנון ובתוכן. לטעמי, זה אחד השירים היפים ביותר של הפלויד, בכלל, ואני מאוד אוהבת אותו: שיר עדין, שנשמע מרחף כמה רגל מעל הקרקע. ניכר בשיר גם שיתוף הפעולה מוצלח בין ווטרס לרייט - שיתוף פעולה שלצערנו לא נמשך לאחר מכן.
