אש שלהבתיה
New member
../images/Emo168.gifבית כנסת
בית כנסת מצוות השכמת בית הכנסת הוא מהדברים שאוכל מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. וידוע דאמרו בש"ס (ברכות ח, א) דהיינו דאהניא להו לבני בבל למהוי סבי, וכדאמר לוה רבי יהושע בן לוי לבניו קדימו וחשיכו לבי כנישתא כי היכי דתוריכו חיי. והמקדים להיות מעשרה ראשונים נוטל שכר כנגד כל הבאים, ובפרט המקדים להיות ראשון הפליג מאוד בזוהר הקדוש (תרומה, דף קלא). בשבחו, דקאי בדרגא דצדיק והוא תקון גדול לפגם הברית ונעשה רע אהוב רחימא דקדישא בריך הוא. מי שמע כאלה ולא ישתדל בכל כוחו להיות הראשון, או לפחות מעשרה ראשונים לעשות נחת רוח ליוצרו, המשלם שכר טוב לעושי רצונו. ויש רבים שבאים לתפילת מנחה בבית הכנסת והיו יכולים להיות מעשרה ראשונים אלא שבוחרים לישב בחוץ בעזרת בית הכנסת להרבות שיחה, ועזבו לאחרים חילם ואין שם על לב ואינו מקפיד שיקדמנו אחר לפי שאין יודעים מה המצווה הזאת. ויש שעושים בעזרת בית הכנסת בתי כנסיות של עמי הארץ, ויושבים שם בשבתות ובמועדים עד שיגיע שליח ציבור לברוך שאמר, ואז נכנסים לבית הכנסת ומתפללים בדילוג או ביחיד. אוי להם שגמלו רעה לנפשם, ורע ומר עזבם את ה'. ומי שיש בידו למחות, ימחה בידם. והירא את דבר ה' לא ישב עמהם. וידוע שאמרו על הרב האר"י שלא היה מעשרה ראשונים, לפי שהיו בני אדם שהיו מקדימים קודם עלות השחר, והוא היה רוצה לילך לבית הכנסת מעוטף בציצית ומכותר בתפילין, שהפליג מאוד בזוהר הקדוש בשבח המגיע להולך מביתו לבית כנסת מעוטף בציצית ומכותר בתפילין, דמכרזי קמה: הבו יקר לדיוקנא דמלכא. כל קבל דנא, הנכנס לבית הכנסת בלא תפילין ואומר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, קדשא בריך הוא אומר, אן הוא מוראי, הא סהד סהדותא דשקרא, עיין בזוהר הקדוש פרשת ואתחנן (דף רסה) הנה כי כן אשרי אנוש יעשה זאת לצאת מן הבית מעוטף בציצית ומכותר בתפילין, ואל יחוש להיות מעשרה ראשונים, כי מצווה לאחר כדי שלא להקדים להניחם בעוד לילה, ובפרט בלילות החורף בזמן שהלבנה זורחת והיום מעונן צריך זהירות יתרה, ועל כל פנים לא יעבור מלהניחם בעזרת בית הכנסת אם ביתו רחוק מבית הכנסת ואיכא למחש ליהרא או ללעג השאננים, ולא יכנס לבית הכנסת בלא תפילין: וקודם שיכנס לבית הכנסת צריך ליטול רשות באמירת פסוק ואני ברוב חסדך, לא כמו רבים שאין יודעים ואומרים אותו אחר כניסה, אלא ישהה על הפתח כמי שחרד לכנס לבית מלך רם ונשא גדול ונורא ויטול רשות באמירת פסוק ואני ברוב חסדך. וגם לפסוק זה צריך שיקדים לומר ברכות השחר, שאם לא אמר עדיין ברכות התורה יש מי שאומר שאינו יכול לאמרו, וצריך לשנות ולומר, ואני ברוב חסדו אבוא ביתו אשתחווה אל היכל קדשו ביראתו. ומה טוב ומה נעים שיתקנו תיבה לעניי העיר וישימו אותה בכניסת פתח בית הכנסת ויקבו חור בדלתו, כדי שכל הנכנס לבית הכנסת יקדים ליתן שם פרוטה לצדקה, העשיר לו ירבה והדל לא ימעיט מפרוטה בכל פעם, ויאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך (תהלים שם) בבית אלהים נהלך ברגש (שם נה-טו) מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים (בראשית כח-יז). ואני ברוב וכו'. ומיהו לא יוכל לומר כל זה אלא כשבא בהשכמה שאין שום אדם בבית הכנסת, אבל כשיש אנשים מבית ומחוץ, מחזי כיוהרא להיות עומד ושוהה בפתח בית הכנסת, אבל יכול להקדים לומר בבית או בדרך הליכתו אם השוק נקי, ועל כל פנים לא יפחת מלומר בפתח בית הכנסת פסוק ואני ברוב וכו': ואחר כוונת הלב הן הדברים, שצריך להיות ירא וחרד ורועש ורועד, איך יכנס להיכל המלך כלי מלא בושה וכלימה. ויכוון באומרו ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, שהוא אינו כדאי לכנס להיכל המלך, אם לא בעבור גודל חסדו ובזכות אבות ראשונים. ויכוון, חסדך רמז לאברהם אבינו עליו השלום איש החסד, קדשך, רמז ליצחק שנתקדש על גבי המזבח. ביראתך, רמז ליעקב שאמר מה נורא המקום הזה, ועל זכותם אנו נסמכים לכנס למקום הקודש. ומתוך כי החי יתן אל ליבו לעמוד שם באימה ביראה ברתת ובזיע, ושלא לשוח שם שיחת חולין חס ושלום מאימת השכינה השורה שם. וידוע שהחמירו מאוד בזהר הקדוש (תרומה דף קלא) על המדבר בבית הכנסת, ואמרו דנהיג קלנא בשכינתא ולית לה חלקא באלקא דישראל עין שם. תסמר שערת אנוש מראות חומר שבו, ולבבות יכאבו על שנעשה כהיתר לרבים מעמי הארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים בעם, ואף על פי כן אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. וביותר פשתה המספחת הזאת בימי שמחות וגיל וימים טובים ולילי שמחת בית השואבה ויום שמחת תורה וימי הפורים וכדומה, מחמת ערבות השמחה מרבים בשחוק וקלות ראש, וכל מי שיש בידו למחות, ימחה על דבר כבוד שמו, ואם אין בידו למחות, יזהר בנפשו להיות כאילם לא יפתח פיו: ויש שרוצה לזהר שלא לדבר בבית הכנסת, אבל כשמדברים אליו אחרים נראה לו כבושה וכיוהרא שלא להשיבו ולומר שאינו מדבר בבית הכנסת, ומתוך כך גם הוא מדבר בכאב לב עד שלבסוף נעשה לו כהתר. והאיש הירא את ה' יאחזהו רעד מחומר שבו, ולא יבוש מפני כל, ויאמר בפה מלא, איני מדבר בבית הכנסת, שהרי זה דומה למי שרוצים לאבד ממונו הון עתק או להרגו, שלא יחוש לבושה ולא לשום דבר ויחיש מפלט לו. על אחת כמה וכמה שצריך לחוס על נפשו ועל כבוד קונו. זה כלל גדול, שלא לעבור שום עבירה, ושלא להמנע מקיום שום מצווה מפני הבושה, ועל זה אמרו (אבות ה, כ) הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים. והנזהר בזה מלבד שנצול מעונש חמור, נותנים לו גם כן שכר כעושה מצווה, שמקיים מצוות ומקדשי תיראו (ויקרא יט-ל), שבית הכנסת הוא מקדש מעט וצריך לממונו. (פלא יועץ).
בית כנסת מצוות השכמת בית הכנסת הוא מהדברים שאוכל מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. וידוע דאמרו בש"ס (ברכות ח, א) דהיינו דאהניא להו לבני בבל למהוי סבי, וכדאמר לוה רבי יהושע בן לוי לבניו קדימו וחשיכו לבי כנישתא כי היכי דתוריכו חיי. והמקדים להיות מעשרה ראשונים נוטל שכר כנגד כל הבאים, ובפרט המקדים להיות ראשון הפליג מאוד בזוהר הקדוש (תרומה, דף קלא). בשבחו, דקאי בדרגא דצדיק והוא תקון גדול לפגם הברית ונעשה רע אהוב רחימא דקדישא בריך הוא. מי שמע כאלה ולא ישתדל בכל כוחו להיות הראשון, או לפחות מעשרה ראשונים לעשות נחת רוח ליוצרו, המשלם שכר טוב לעושי רצונו. ויש רבים שבאים לתפילת מנחה בבית הכנסת והיו יכולים להיות מעשרה ראשונים אלא שבוחרים לישב בחוץ בעזרת בית הכנסת להרבות שיחה, ועזבו לאחרים חילם ואין שם על לב ואינו מקפיד שיקדמנו אחר לפי שאין יודעים מה המצווה הזאת. ויש שעושים בעזרת בית הכנסת בתי כנסיות של עמי הארץ, ויושבים שם בשבתות ובמועדים עד שיגיע שליח ציבור לברוך שאמר, ואז נכנסים לבית הכנסת ומתפללים בדילוג או ביחיד. אוי להם שגמלו רעה לנפשם, ורע ומר עזבם את ה'. ומי שיש בידו למחות, ימחה בידם. והירא את דבר ה' לא ישב עמהם. וידוע שאמרו על הרב האר"י שלא היה מעשרה ראשונים, לפי שהיו בני אדם שהיו מקדימים קודם עלות השחר, והוא היה רוצה לילך לבית הכנסת מעוטף בציצית ומכותר בתפילין, שהפליג מאוד בזוהר הקדוש בשבח המגיע להולך מביתו לבית כנסת מעוטף בציצית ומכותר בתפילין, דמכרזי קמה: הבו יקר לדיוקנא דמלכא. כל קבל דנא, הנכנס לבית הכנסת בלא תפילין ואומר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, קדשא בריך הוא אומר, אן הוא מוראי, הא סהד סהדותא דשקרא, עיין בזוהר הקדוש פרשת ואתחנן (דף רסה) הנה כי כן אשרי אנוש יעשה זאת לצאת מן הבית מעוטף בציצית ומכותר בתפילין, ואל יחוש להיות מעשרה ראשונים, כי מצווה לאחר כדי שלא להקדים להניחם בעוד לילה, ובפרט בלילות החורף בזמן שהלבנה זורחת והיום מעונן צריך זהירות יתרה, ועל כל פנים לא יעבור מלהניחם בעזרת בית הכנסת אם ביתו רחוק מבית הכנסת ואיכא למחש ליהרא או ללעג השאננים, ולא יכנס לבית הכנסת בלא תפילין: וקודם שיכנס לבית הכנסת צריך ליטול רשות באמירת פסוק ואני ברוב חסדך, לא כמו רבים שאין יודעים ואומרים אותו אחר כניסה, אלא ישהה על הפתח כמי שחרד לכנס לבית מלך רם ונשא גדול ונורא ויטול רשות באמירת פסוק ואני ברוב חסדך. וגם לפסוק זה צריך שיקדים לומר ברכות השחר, שאם לא אמר עדיין ברכות התורה יש מי שאומר שאינו יכול לאמרו, וצריך לשנות ולומר, ואני ברוב חסדו אבוא ביתו אשתחווה אל היכל קדשו ביראתו. ומה טוב ומה נעים שיתקנו תיבה לעניי העיר וישימו אותה בכניסת פתח בית הכנסת ויקבו חור בדלתו, כדי שכל הנכנס לבית הכנסת יקדים ליתן שם פרוטה לצדקה, העשיר לו ירבה והדל לא ימעיט מפרוטה בכל פעם, ויאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך (תהלים שם) בבית אלהים נהלך ברגש (שם נה-טו) מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים (בראשית כח-יז). ואני ברוב וכו'. ומיהו לא יוכל לומר כל זה אלא כשבא בהשכמה שאין שום אדם בבית הכנסת, אבל כשיש אנשים מבית ומחוץ, מחזי כיוהרא להיות עומד ושוהה בפתח בית הכנסת, אבל יכול להקדים לומר בבית או בדרך הליכתו אם השוק נקי, ועל כל פנים לא יפחת מלומר בפתח בית הכנסת פסוק ואני ברוב וכו': ואחר כוונת הלב הן הדברים, שצריך להיות ירא וחרד ורועש ורועד, איך יכנס להיכל המלך כלי מלא בושה וכלימה. ויכוון באומרו ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, שהוא אינו כדאי לכנס להיכל המלך, אם לא בעבור גודל חסדו ובזכות אבות ראשונים. ויכוון, חסדך רמז לאברהם אבינו עליו השלום איש החסד, קדשך, רמז ליצחק שנתקדש על גבי המזבח. ביראתך, רמז ליעקב שאמר מה נורא המקום הזה, ועל זכותם אנו נסמכים לכנס למקום הקודש. ומתוך כי החי יתן אל ליבו לעמוד שם באימה ביראה ברתת ובזיע, ושלא לשוח שם שיחת חולין חס ושלום מאימת השכינה השורה שם. וידוע שהחמירו מאוד בזהר הקדוש (תרומה דף קלא) על המדבר בבית הכנסת, ואמרו דנהיג קלנא בשכינתא ולית לה חלקא באלקא דישראל עין שם. תסמר שערת אנוש מראות חומר שבו, ולבבות יכאבו על שנעשה כהיתר לרבים מעמי הארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים בעם, ואף על פי כן אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. וביותר פשתה המספחת הזאת בימי שמחות וגיל וימים טובים ולילי שמחת בית השואבה ויום שמחת תורה וימי הפורים וכדומה, מחמת ערבות השמחה מרבים בשחוק וקלות ראש, וכל מי שיש בידו למחות, ימחה על דבר כבוד שמו, ואם אין בידו למחות, יזהר בנפשו להיות כאילם לא יפתח פיו: ויש שרוצה לזהר שלא לדבר בבית הכנסת, אבל כשמדברים אליו אחרים נראה לו כבושה וכיוהרא שלא להשיבו ולומר שאינו מדבר בבית הכנסת, ומתוך כך גם הוא מדבר בכאב לב עד שלבסוף נעשה לו כהתר. והאיש הירא את ה' יאחזהו רעד מחומר שבו, ולא יבוש מפני כל, ויאמר בפה מלא, איני מדבר בבית הכנסת, שהרי זה דומה למי שרוצים לאבד ממונו הון עתק או להרגו, שלא יחוש לבושה ולא לשום דבר ויחיש מפלט לו. על אחת כמה וכמה שצריך לחוס על נפשו ועל כבוד קונו. זה כלל גדול, שלא לעבור שום עבירה, ושלא להמנע מקיום שום מצווה מפני הבושה, ועל זה אמרו (אבות ה, כ) הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים. והנזהר בזה מלבד שנצול מעונש חמור, נותנים לו גם כן שכר כעושה מצווה, שמקיים מצוות ומקדשי תיראו (ויקרא יט-ל), שבית הכנסת הוא מקדש מעט וצריך לממונו. (פלא יועץ).