........ שאלה .........

[ע ו ג י ה]

........../images/Emo166.gifשאלה../images/Emo166.gif.........

שלום!! אני מנהלת פורום דיאטות והשמנה, ומנהל הפורום היקר שלכם - עופר הרשה לי לשאול אתכם שאלה... האם הגעתם למקום בחייכם, שאתם שמחים לומר שאתם שלמים עם עצמכם? ואם כן, אז איך? איך אפשר להגיע להשלמה עצמית ולהפסיק עם ההכאה העצמית? בסקר שהתחיל השבוע שאלתי: מהי הסיבה העיקרית שגורמת לך לעשות דיאטה / לשנות הרגלי אכילה? בינתיים חברי הפורום המקסימים נמצאים בתיקו בין 48% שעושים את הדיאטה בשביל עצמם וההרגשה הטובה שהם מקבלים מכך, לבין 48% שעושים את הדיאטה בגלל ההשפעה מהסביבה, ורק 4% עושים זאת בשביל הבריאות.. מכיוון שאחוז כה רב עושה דיאטה בגלל שהוא מושפע מהסביבה, רציתי לדעת איך אתם מתמודדים עם הסביבה? שלצערי הרב לא תמיד מקבלת ומעודדת... בזמנכם הפנוי, אני מקווה שתקליקו על פורום דיאטות והשמנה תחלקו איתנו את תובנותיכם, ותגרמו לאנשים לשנות את תפיסת עולמם, לשנות את עצמם אך ורק בגלל עצמם ולא בגלל ה"נשמות הטובות" שבסביבתם.. מעריכה ואוהבת המווווון שלכם

 

[גילה37]

עוגיה מתוקה ../images/Emo51.gifעל השאלה שלך

אני לא יודעת מה לגבי כולם, אבל אני תמיד הייתי ילדה מלאה אבל מאוד מקובלת חברתיתי , תיד ילדה אנרגטית,שמחה וטוב לה , ברבות השנים היו לי תקופות כשהייתי נערה עם המון ריגשי נחיתות בגלל שאני מלאה (אף פעם לא הייתי שמנה רק היום כשאני מאושרת עם עצמי)האמת היו לי רגשות אלה בגלל שהיה לי חזה גדול ותמיד התביישתי בו כנערה, אבל מעולם , מעולם לא חשבתי על דיאטה זה נראה לי בזבוז זמן, הוצאת אנרגיה לשוא , המכסימוןם שאני עושה זה לפעמים לא להגזים עם המתוקים שלי כי אני מרגישה רע עם עצמי . אני מאוד אוהבת את עצמי מאוד מחוברת למהות שלי, מאוד שלמה עם עצמי, וחולנ על החזה שלי(כן זה שפעם סבלתי בגללו).. אני רק יכולה להגיד לך שמי שעושה דיאטה כדי לרצות מישהו אפילו אם זה הסביבה או כי זה מקובל הוא יעלה חזרה הכל ועוד עם תוספות.... שלך גילה מצטערת זשזה יצא ארוך

 

[עכבר כתום]

עוגית

השאלה איך להפסיק על ההלקאה העצמית היא כמו לשאול איך להפסיק לסחוב שולחן כבד. פשוט עוזבים אותו באמצע הרחוב וממשיכים ללכת בלעדיו. אמנם השולחן כבד ויש לו הסטוריה וערך כספי וגם ערך רגשי. אבל בשלב מסויים מבינים את האוילות של להתאמץ ולהסתובב עם השולחן הזה לכל מקום. ברגע שמבינים את זה, פשוט מניחים את השולחן וממשיכים בלעדיו. איך מגיעים להבנה הזו, צריך לשחרר. צריך ללמוד לשחרר. להבין שנישאר אותם אנשים גם אם לא נלקה את עצמנו. להבין שנשאר אותם אנשים גם אחרי שנאהב את עצמנו. אין לי הסברים פשוטים יותר מאשר להניח את השולחן ולהמשיך בלעדיו. השאלה היא אם כל אחד מאיתנו מוכן לוותר על השולחן שלו? עכבר

 

[gal33]

אהלן עוגיה <אחלה שם>, בגיל מאוד

צעיר החלטתי שבגלל שאף אחד לא אוהב אותי ממש כמו שאני וכולם רק מנסים לשנות אותי כל הזמן, אז אני אוהב את עצמי. בהרבה מצבים בחיים כשאני מגיעה למצב בו לא טוב לי ואיני עושה כלום לשפרו. מצב האימפוטנציה כפי שאני קוראת לו. אני נותנת לעצמי זמן להתבשל, ואז כשמגיעים מים עד נפש, אני תופסת את העניינים לידיים: או שמחליטה שטוב לי וחיה בהתאם או שפועלת ומשנה למצב הטוב בעיני. מאחר ומעולם לא הבנתי למה אני צריכה לעשות דיאטה כדי שלאחרים יהיה קל יותר לאהוב אותי, בחרתי לחיות כשמנה, והיה לי מאוד טוב עם זה. מצידי הסביבה יכלה ללכת לעזאזל. עשיתי דיאטות מועטות בחיי. הראשונה הרצינית כשלא רצו לגייס אותי לצבא, ומיד אחרי הצבא כדי להפוך מאוגדה למחלקה... כלומר, רק כשהיתה לי מטרה שזיעזעה את אמות סיפי, הזזתי את התחת שלי <תרתי משמע>. לפני שנה וחצי זה קרה שוב. כשגיליתי שבמהלך קריירת ההשמנה שלי פגעתי בבריאות שלי. או אז התגייסתי למען עצמי ושיניתי את אורחות חיי והכל למען הבריאות. אני מאותם 4%. עבדתי ואני עדיין עובדת קשה להמשיך לרדת במשקל. והכל למען הבריאות!! היה לי קשה מאוד עם הירידה במשקל כי היא היתה משולה בעיני להתאבדות, למכור את נשמתי לשטן. ההשמנה מעולם לא היתה בעיני בעיה שיש לסלקה, נהפוך הוא ברגע האמת, פחדתי שאני מסלקת את עצמי. כי אני זה גל השמנה. אז היום אני נראית הרבה יותר טוב משנראיתי לפני שנה וחצי, אבל עד לפני חודש אהבתי את עצמי הרבה הרבה פחות. עכשיו אני מנסה להשלים עם האשה במראה כי יש לנו עוד דרך ארוכה יחד. איני מצירה על הדרך בה פסעתי בשנה וחצי האחרונות, אך כל הזמן אמרתי שאם אלוהים היה נותן לי כתב ערבות שהבריאות שלי לא תיפגע מן הסתם הייתי עכשיו 20 קילו יותר מאז. אך ורק בשם הבריאות ולא בשביל שום דבר אחר. הלראות טוב יותר הזה לכאורה, בעבורי, הוא רק בונוס. ממש לא המוטיביצה. שיהיה לנו רק טוב בחיים, בכל צורה פיזית בה אנו באים... גל