לא ניקיתי לפסח בכלל עד כה../images/Emo6.gif
ואני כל כך מרוצה מההריון ולו בגלל זה - כי זה ה-תירוץ שמשתיק את כל החטטנים למיניהם. ואני באמת לא מסוגלת. הרגליים שלי גומרות אותי ואני כל כך עייפה רוב הזמן שזה פשוט מעל ומעבר לכוחותיי. ובתכל'ס - הבית שלי לרוב כל כך נקי ומסודר ואני ובעלי גם ככה נוהגים לאכול כמעט אך ורק במטבח - שבאמת שאין סיבה להתחרפן ואם בכלל - יש לי להכשיר עם מים רותחים את המשטח דמוי השיש שיש לנו ואת הכיריים ולהכשיר את התנור על ידי ניקוי קליל והפעלה לחצי שעה או משהו כזה בחום שיא. וזהו. בעלי מכר את החמץ ורק נשאר לשים את זה בארגז מחוץ להישג יד ומראה עין ונגמר עניין. אנחנו מוזמנים לחברות טובות שלי לערב סדר פסח ראשון. בחו"ל חוגגים כל ערב חג פעמיים, לא לשאול אותי כי לא יודעת בדיוק להסביר למה. ככה זה. מי שגר בחו"ל קבע ואין לו נחלת אדמה או דירת קבע או רכוש דומה על שמו בארץ ישראל - מחויב לפי ההלכה לשמור על המנהג של סדר כפול. כך שלסדר השני נלך כנראה לחב"ד או למשפחה בישיבה של לאודר (שבה בעלי למד עד לאחרונה עבור מסלול לימודיו כמורה ליהדות וחזן בקהילות היהודיות בזקסן התחתונה - המדינה הצפונית ביותר באיחוד הגרמני. זה בסביבות האמבורג למי שרוצה להתמקם
). המעבר מברלין להאנובר יעשה לי טוב. כי עם כל זה שברלין מהממת וכיפית ברמות, היה לי פה קשה חברתית. הנשים של שאר התלמידים והמורים בישיבה (ולא משנה שהן מקסימות וחמודות ומלאות נכונות לעזור ולהקשיב) הן דתיות ברמות שמקבילות לבני ברק בארץ. ואני בנפשי ובכל חינוכי, במוזיקה שאני אוהבת, בספרים שאני קוראת ובדברים שמעניינים אותי ברשת - הייתי ונותרתי חילונית. אבל מהרגע שבעלי סיים את הגיור האורתודוקסי ב-2008 - נוצר על שנינו יותר לחץ לקיים יותר דברים. אז בבית - עושים מה שרוצים. בחוץ - צריך קצת יותר לשים לב. בלי גיפופים ונישוקים בפרהסיה כי זו סוגיית צניעות הרבה לפני סוגיות של טהרת המשפחה בימי הנידה. וזה היה הכי קשה לי כי אני מאוד נהנית להשתעשע עם הגבר שלי בכל מיני אחיזות ידיים, חיבוקים ונגיעות והגמילה הייתה קשה. ודווקא משהו שבארץ אולי היה עבורי הקשה ביותר - כיסוי ראש וחצאיות/שמלות ארוכות - היה לי כאן הכי קל שבעולם. כי קר פה ברמות-על בחורף (שמתחיל באוקטובר ונגמר באמצע אפריל בערך) וגם בתקופת האביב/קיץ לא נמסים מחום בלשון המעטה. כך שגם ככה רוב האנשים חובשים כיסוי ראש כלשהו רוב הזמן ואין שום תיוג שלך ברחוב כ"הנה דתיה" כמו שקורה בארץ. גם האופנה כאן לחלוטין חופשית - כלומר אין את הקטע הזה שיש בארץ שמי שלובשת שמלות או חצאיות ארוכות - מיד ברור לכולם שהיא דוסית או מבית של כיפה סרוגה. שלא לדבר על האיוולת שדווקא במדינה כל כך חמה - אף רווקה ישראלית, ולא משנה כמה היא חילונית או דתיה - לא תסתובב כמעט עם כובע אלא אם זה טיול בטבע - כי מיד מתייגים אותך לא רק כדתיה אלא גם כנשואה. בגרמניה כאמור - יותר חופשי. והגעתי ללנסות בכלל שמלות וחצאיות וכל זה לא בגלל לחץ חברתי כלשהו או בגלל רצונות של מישהו חוץ ממני. חזרתי באוקטובר 2009 מביקור של חודשיים בישראל ועליתי בו 7 ק"ג. ושום שום מכנס לא נסגר עליי. רק החצאיות שלי עלו עליי והיו לי בסך הכול שתיים ועוד שמלה לאללה נוחה ויפה. ואז יום אחד קלטתי את עצמי במראה צידית באיזו חנות ובבת אחת הבנתי שבעלי לא סתם ניסה להחניף אלא שהוא אשכרה צודק - לי אישית, למבנה הגוף שלי - הרבה יותר מתאים חצאיות ארוכות ושמלות מאשר מכנסיים מכל סוג שהוא. ומאז אלו פריטי הלבוש שאני מעדיפה, אם כי אני עוד לובשת בהחלט מכנסיים - בעיקר כי רוב החצאיות שלי מחויטות לכיוון האלגנט ששולט פה באופנה ובהיריון הזה הן כולן מהר מאוד לא עלו עליי - בעוד מכנסיים רחבים של אריסטו שמט עם אזור חגורה מבד נוח - נחרשים אצלי בלי סוף. יש לי גם ג'ינס שלהם שאני מאוד נהנית ממנו. - מבחינת הבית - אני לא מחדשת כי אנחנו עומדים הרי לעבור דירה ולכן הכול יידחה עד שנמצא מקום חדש. כך שהחידושים היחידים זה אריזה איטית בקצב זוחל. תחילה כל מה שלא משמש כמעט בכלל ביום-יום ואחר כך יגיע גם שלב האריזה הסופי, בסביבות סוף מאי. - לגבי מתנות - אני לא קונה כי אני מכינה בבית תכשיטים וכל מיני שרשראות לקישוט הקירות - למשל כתוספת לחמסה קנויה ל"טאץ' אישי" ממני וכו'. יוצא ממש חמוד. חג שמח לכולן!