../images/Emo16.gif
ערב ראש השנה, באתי לבקר אותך. כמעט חודשיים, והמקום הזה לא השתנה הוא אף פעם לא משתנה. די מלא פה בערבי חג, אתה יודע בחגים צריך להיות עם המשפחה וזה עצוב, שחלק מהמשפחה שלך נמצא במקום הזה. ערב ראש השנה, עוד חודש כשיגמרו החגים אנחנו נבוא לפה כולנו נדבר עליך מעל הקבר ואז נלך, כל אחד לדרכו להתחיל עוד שנה בלעדיך, בערך חודש אחרי ראש השנה. ההורים תמיד באים לפה בערב יום כיפור, אני לא יודעת אם הם באים הרבה אני לא יודעת מי משקה את הפרחים שצמחו מעליך. זה חשוב להם, אתה מבין, בעיקר בגלל שהם היו במלחמה וחברים שלהם נהרגו זה היה לפני שאתה נולדת בכלל, אז אמרו שכשאתה תגדל כבר לא יהיה צבא. אני אף פעם לא באה איתם כשהם באים לפה תמיד זורקת איזה בדיחה שחורה על בתי קברות ושיעזבו אותי כבר בשקט. ערב ראש השנה, והיום עברה בדיוק שנה וחצי מאז שסבתא נפטרה. גם אחרי שנהרגת היינו ממשיכים לבוא אליהם בימי שישי אחר הצהרים, וסבתא היתה יושבת בכורסא שסבא קנה לה כדי שתפסיק כבר לנדנד לו, ההורים היו קוראים את הסופשבוע של 'מעריב', כי סבא תמיד קנה את העיתון הזה, ואנחנו היינו רואות טלויזיה ורבות על השלט, כי אני רציתי MTV והיא רצתה ערוץ הילדים. סבתא היתה שואלת אותי כל 5 דקות בדיוק "נו אז מה את מספרת", וגם עכשיו, 5 שנים כמעט אחרי שהיא חלתה אני יכולה להיזכר בטון שלה ובקול שלה, איך היא היתה אומרת את זה, ואיך אני הייתי מגלגלת עיניים ואומרת "כלום", ואז היא היתה מכריחה אותי לאכול גם כשלא רציתי למרות שכבר הייתי גדולה מספיק בשביל להבין שאם אני לא אוכל לא יבוא שוטר או משהו כזה. וגם שהדוד בטלויזיה לא יכעס אם אני לא אהיה בשקט כשהוא מקריא את החדשות. שנה וחצי, קברנו אותה יום לפני ערב ליל הסדר לא בכיתי, גם לא בשלושים או באזכרה אבל לפעמים אני נזכרת, כמו עכשיו, ואני מתגעגעת אליה, למרות שאז היא עצבנה אותי, אתה יודע איך היא היתה, היא היתה משגעת גם אותך. ערב ראש השנה, לפני 7 שנים אתה עוד חגגת איתנו וחודש אח"כ הפסקת להתקיים אז עוד היינו עושים את החג אצל סבתא וסבתא, אחרי שנהרגת, העברנו את זה לדודים יותר מדי זכרונות בשביל כולם, אתה מבין ואני..לא הייתי בוכה בחגים, גם לא אחרי שנהרגת תמיד הייתי מוצאת סיבה אחרת להיות שמחה, תמיד הייתי מדחיקה את זה עוד קצת..אז מה אם אתה לא כאן, עדיין יהיה לי כיף. והשנה...נדמה לי שכל הכוח נגמר, לי ולכולנו, והשנה אני רק אנסה לעבור את זה בשלום בלי לבכות, לפחות לא ליד השולחן, בשביל זה באתי לפה עכשיו שאני אוכל לבכות את הכל החוצה כדי שבערב אני אוכל לחייך לכולם אז מה אם אתה לא פה. וגם רועי. אז מה אם סבתא מתה לפני 3.5 חודשים, ההצגה חייבת להימשך. אז מה אם לא רוצים. אני אעבור את זה, אתה תראה ואחרי האזכרה שלך הכל יהיה בסדר. חייב להיות. ערב ראש השנה, אף פעם לא הייתי עצובה כ"כ לפני החגים רק הפעם, לא מוצאת בי את הכוח יושבת על הקבר שלך ולא אכפת לי שיראו אותי בוכה הייתי רוצה לחבק אותך, אני הכי מתגעגעת לחיבוק שלך "אני בוכה לילות שלמים עלייך ועלי על איך שפעם ועל איך שלא עכשיו כשמתנפץ חלום של סתיו" ככה הפרוייקט של עידן רייכל שרים, על אהבה אבל הלב שלי לא שבור מאהבה יש לי אפילו אהבה חדשה, הכל אמור להיות טוב עכשיו אבל הלב שלי עדיין שבור הוא התנפץ לרסיסים ביום שמתת ומאז עדיין לא הצלחתי להדביק את כל החתיכות כנראה חלק מהן אבדו איתך. ערב ראש השנה היום, מתגעגעת לאיך שהיה כשהיית פה למרות שאני זוכרת רק במעומעם איך זה מרגיש, הבטחון הזה ואיך איבדתי אותו ביום שאיבדתי אותך הצלחתי למצוא שוב סיבות, לנשום ולחייך ולחיות אבל לא הצלחתי למצוא את הבטחון והשלווה שאיבדתי איתך. שנה טובה.
ערב ראש השנה, באתי לבקר אותך. כמעט חודשיים, והמקום הזה לא השתנה הוא אף פעם לא משתנה. די מלא פה בערבי חג, אתה יודע בחגים צריך להיות עם המשפחה וזה עצוב, שחלק מהמשפחה שלך נמצא במקום הזה. ערב ראש השנה, עוד חודש כשיגמרו החגים אנחנו נבוא לפה כולנו נדבר עליך מעל הקבר ואז נלך, כל אחד לדרכו להתחיל עוד שנה בלעדיך, בערך חודש אחרי ראש השנה. ההורים תמיד באים לפה בערב יום כיפור, אני לא יודעת אם הם באים הרבה אני לא יודעת מי משקה את הפרחים שצמחו מעליך. זה חשוב להם, אתה מבין, בעיקר בגלל שהם היו במלחמה וחברים שלהם נהרגו זה היה לפני שאתה נולדת בכלל, אז אמרו שכשאתה תגדל כבר לא יהיה צבא. אני אף פעם לא באה איתם כשהם באים לפה תמיד זורקת איזה בדיחה שחורה על בתי קברות ושיעזבו אותי כבר בשקט. ערב ראש השנה, והיום עברה בדיוק שנה וחצי מאז שסבתא נפטרה. גם אחרי שנהרגת היינו ממשיכים לבוא אליהם בימי שישי אחר הצהרים, וסבתא היתה יושבת בכורסא שסבא קנה לה כדי שתפסיק כבר לנדנד לו, ההורים היו קוראים את הסופשבוע של 'מעריב', כי סבא תמיד קנה את העיתון הזה, ואנחנו היינו רואות טלויזיה ורבות על השלט, כי אני רציתי MTV והיא רצתה ערוץ הילדים. סבתא היתה שואלת אותי כל 5 דקות בדיוק "נו אז מה את מספרת", וגם עכשיו, 5 שנים כמעט אחרי שהיא חלתה אני יכולה להיזכר בטון שלה ובקול שלה, איך היא היתה אומרת את זה, ואיך אני הייתי מגלגלת עיניים ואומרת "כלום", ואז היא היתה מכריחה אותי לאכול גם כשלא רציתי למרות שכבר הייתי גדולה מספיק בשביל להבין שאם אני לא אוכל לא יבוא שוטר או משהו כזה. וגם שהדוד בטלויזיה לא יכעס אם אני לא אהיה בשקט כשהוא מקריא את החדשות. שנה וחצי, קברנו אותה יום לפני ערב ליל הסדר לא בכיתי, גם לא בשלושים או באזכרה אבל לפעמים אני נזכרת, כמו עכשיו, ואני מתגעגעת אליה, למרות שאז היא עצבנה אותי, אתה יודע איך היא היתה, היא היתה משגעת גם אותך. ערב ראש השנה, לפני 7 שנים אתה עוד חגגת איתנו וחודש אח"כ הפסקת להתקיים אז עוד היינו עושים את החג אצל סבתא וסבתא, אחרי שנהרגת, העברנו את זה לדודים יותר מדי זכרונות בשביל כולם, אתה מבין ואני..לא הייתי בוכה בחגים, גם לא אחרי שנהרגת תמיד הייתי מוצאת סיבה אחרת להיות שמחה, תמיד הייתי מדחיקה את זה עוד קצת..אז מה אם אתה לא כאן, עדיין יהיה לי כיף. והשנה...נדמה לי שכל הכוח נגמר, לי ולכולנו, והשנה אני רק אנסה לעבור את זה בשלום בלי לבכות, לפחות לא ליד השולחן, בשביל זה באתי לפה עכשיו שאני אוכל לבכות את הכל החוצה כדי שבערב אני אוכל לחייך לכולם אז מה אם אתה לא פה. וגם רועי. אז מה אם סבתא מתה לפני 3.5 חודשים, ההצגה חייבת להימשך. אז מה אם לא רוצים. אני אעבור את זה, אתה תראה ואחרי האזכרה שלך הכל יהיה בסדר. חייב להיות. ערב ראש השנה, אף פעם לא הייתי עצובה כ"כ לפני החגים רק הפעם, לא מוצאת בי את הכוח יושבת על הקבר שלך ולא אכפת לי שיראו אותי בוכה הייתי רוצה לחבק אותך, אני הכי מתגעגעת לחיבוק שלך "אני בוכה לילות שלמים עלייך ועלי על איך שפעם ועל איך שלא עכשיו כשמתנפץ חלום של סתיו" ככה הפרוייקט של עידן רייכל שרים, על אהבה אבל הלב שלי לא שבור מאהבה יש לי אפילו אהבה חדשה, הכל אמור להיות טוב עכשיו אבל הלב שלי עדיין שבור הוא התנפץ לרסיסים ביום שמתת ומאז עדיין לא הצלחתי להדביק את כל החתיכות כנראה חלק מהן אבדו איתך. ערב ראש השנה היום, מתגעגעת לאיך שהיה כשהיית פה למרות שאני זוכרת רק במעומעם איך זה מרגיש, הבטחון הזה ואיך איבדתי אותו ביום שאיבדתי אותך הצלחתי למצוא שוב סיבות, לנשום ולחייך ולחיות אבל לא הצלחתי למצוא את הבטחון והשלווה שאיבדתי איתך. שנה טובה.
