איך אני זוכרת את הרגע ש...
כול מי שמתעניין מוזמן לקרוא זה הסיפור של חברה שלי שירן אוחנה ואבא שלה הוא ציון אחונה ז"ל שנחטף ונרצח בידי ערבים ולא ידוע עדיין אם זה על רקע לאומי או פלילי ולפי הערכות הוא פלילי. מצאו את אביה של שירן קבור בבור ללא רוח חיים ועליו אבנים וגוויות של כלבים כקילומטר מישוב אדם ששם היה ביתו. יום שישי נגמר השיעור זה קרה לפני כמעט שנתיים וחצי המנהלת קוראת לחברה הכי טובה שלי (שהייתה אמורה לבוא לישון אצלי ואז ללכת למסיבת בת מצווה של חברה אחרת שלנו)ואז היא לקחה אותה לחדר שלה וחשבתי שכבר היא עשתה משהו לא בסדר אבל למרות שידעתי שאבא שלה נעדר כבר איזה שבועיים לא חשדתי בכלום... ואז המנהלת יצאה ואמרה לי שמצאו את אבא של שירן ואז הועלה לי חיוך בלב ואז היא אמרה שלצערה מצאו אותו כבר ללא כול רוח חיים.... נכנסתי לחדר של המנהלת ואז ראיתי את החברה שלי שלפני שניה צחקה רועדת כולה ובוכה... היא נעמדה הסתכלה עליי וחיבקה אותי חיבוק ענק, גם אני חיבקתי אותה ושתינו בכינו... אבא שלי שמע את הידיעה כבר ברדיו והגיע לבית ספר ולקח אותה לבית, כשהגענו לבית שלה הוא היה מלא באנשים עם פנים עצובים מתקהלים סביב אמא שלה ומנסים לנחם אותה אבל הם לא מבינים שרחמים לא עוזרים, רק מחמירים.. ואמא שלה בוכה ובוכה... ואז אחותה הגיע ואז היא עוד לא ידעה על כלום אמא שלה רצה אליה ואמרה לה שמצאו את אבא שלה והיא התחילה לצרוח בקול חזק שבחיים אני לא ישכח... שירן(החברה שלי) הפסיקה לבכות וביקשה ממני להישאר איתה אז אמרתי לאבא שלי ללכת ונשארתי איתה... בלילה היא כתבה מכתבים לאבא שלה ואז היא ביקשה ממני לעזור לה לכתוב את ההספד להלוויה... בסוף כשסיימנו שכבנו לישון והיא לא נרדמה כול הלילה ואני כמעט שגם לא ישנתי רק ניסיתי לגרום לה לצחוק שתשכח אבל לא לגמרי כי זה אבא שלה ובסוף הצלחתי והיא צחקה חזק ובקול עד שהיא העירה את אמא שלה ואז בערך ב-3 בלילה אח שלה חזר מהצבא ואז אמא שלה רצה אליו ושירן אמרה לי שזאת פעם ראשונה שהיא רואה אותו בוכה... ואז הגיע הבוקר וכבר שקמתי שירן לא הייתה במיטה וכבר הבית היה שוב מלא באנשים אז היא אמרה לי שאם אני רוצה אני יכולה ללכת אז התקשרתי לאבא שלי והוא בא לקחת אותי...