11 שנים להרצחו
הייתי בערבו של הרצח בבית, כמו הרבה מבניי הארץ כשבמהלך סרט שהוקרן בטלויזיה ('קרוקודייל דנדי' שאילולא האירוע לא הייתי זוכרת שהוקרן אי פעם) עברה כתובית שמייד נעבור למבזק חדשות מיוחד. המחשבה הראשונה והיחידה היתה שאירע פיגוע בעצרת השלום שהתקיימה בתל אביב. שמחבל התפוצץ או שהתפוצץ מטען בין אלפי האנשים שבאו לעצרת. לרגע, אפילו לא לשבריר שניה חשבתי שמדובר ברוצח אחד, יהודי, ששם קץ לחיי ראש ממשלתנו. ומרגע שהשידורים החלו, לא משתי מהטלויזה. והכל מתועד. שידורים וכתבות על האיש, קטעי עיתונות שמורים, מסע ההלוויה וההספדים. עבור הילדים שהיו אז צעירים מאד. חשוב היה לי לתעד עבורם הכל, כי הרי מדובר בפרק חשוב מאד מההסטוריה שלנו כעם. יתרה מזאת, מדובר באיש שאין עוד כמוהו וספק עם עוד יקומו לנו כמותו. את הרשומה שלך קראתי והרגשתי רעד וצריבה בעיניים. והתמונות שמחזירות את מי שצופה בהן אל הימים שאחרי, אל אותו רגש בלתי נתפס ובלתי אפשרי להסבר. התמונות מבהירות את התחושות של כולנו יותר מאלף מילים. אסור שנשכח, אסור שנסלח! יהי זכר האיש, הפוליטיקאי, המדינאי ואיש המשפחה יצחק רבין ז"ל ברוך
