אני אנסה להסביר
זה משהו שכתבתי בעקבות סרט שראיתי על ילד יהודי שמשפחה פולנית אימצה אותו ביחד עם אחיו הקטן. בסוף הסרט הנאצים תפסו את אחיו הקטן ולילי היו שתי אפשרויות:להודות שהוא יהודי ולעלות על הרכבת ביחד עם אח שלו. או לשתוק כדי לשרוד. קשה לשפוט אדם כשהוא נמצא במצב בלתי אפשר כזה. ולזה ניסיתי לכוון בשיר. גם המתים וגם אלו שנותרו בחיים ייתכן ועשו דברים שמעולם לא חשבו שיעשו. וזה יכול להיות לטוב ולרע. אומץ לב מופלא אבל גם גניבות,בזיזות,הסגרות ושתיקה שאני לא חושבת שאפשר לשפוט אותם על זה כל עוד לא היינו במצבם. כשכתבתי נשמה התכוונתי לכל אותם דברים שאדם מאמין בהם ושמייחדים אותו. אותם קווים אדומים שלעולם לא חשב שיעבור...ואת זה הם רמסו. לא רק עינויי גוף אלא גם עינויי נפש שאי אשפר לנסות ולדמיין בכלל
