ההתמודדות עם המצב
היינו בחצר כשזה קרה. כעבור דקה קיבלנו טלפון שמאשר את החשש והכנסנו את הילדים לגן למפגש. כדי לא לעורר בהלה רבה מדי אמרתי להם לסדר את החצר (כל הפעילויות השיגרתיות) כשנכנסנו למפגש קודם כל אכלנו את ארוחת ארבע וזאת על מנת לאפשר לכל ההורים להתקשר ולוודא שהכל בסדר. במפגש אמרתי להם כי היה פיגוע אך מיד הוספתי כי כל ההורים התקשרו ואף אחד מהמשפחות לא נפגע. הילדים התחילו לשאול: התינוק שלנו בסדר? אחותי בסדר? אמרתי להם כי כולם בסדר ואז נשאלה שאלה אז מי לא בסדר? לכך עניתי כי לצערי באמת יש אנשים שנפצעו אך איננו יודעים מי הם, אנחנו רק יודעים שאלה לא ההורים או האחים שלהם. לאחר מכן התחילו הילדים באמירות כגון: אנחנו נהרוג את כל הערבים (אני לא הזכרתי ערבים בדברי)- לכך עניתי כי ראשית יש ערבים שהם חברים שלנו והזכרתי להם סייעת מחליפה שהם מאוד אוהבים ושנית אמרתי כי איננו צריכים לדאוג כי ישנם אנשים ששומרים עלינו כמו המשטרה והצבא והתחילה שיחה על אבות שיוצאים למילואים. כל המפגש היה כמה דקות, כשהילדים נרגעו מעט שיניתי כיוון ומיד התחלנו ביצירות. הוצאתי חימר, פלסטלינה, מריחת פנדה. וברקע השמעתי מוסיקה מאוד מאוד מרגיעה. האווירה היתה מאוד נעימה ואף הורים שבאו כשהם מאוד מאוד עצבניים וחרדים יצאו מעט יותר רגועים. מה אתן חושבות? האם הייתי יכולה או צריכה לפעול אחרת? עוד דבר שרציתי לספר לכן זה כי אתמול הבנתי כי כל ההכנות לכניסה למקלט במלחמה אינה רלוונטית, אתמול בפיגוע הורים באו לקחת את הילדים. כחצי שעה לאחר הפיגוע כמעט ולא נשארו ילדם בגן, (כשעתיים לפני סיום הפעילות בגן) אין לי ספק כי במלחמה לא יבואו ילדים לגן.