תודה חולית , 3 שנים בלי רונן והעולם
לא עצר מלכת. הכאב הולך וגובר עם כל יום שעובר. מי שאומר שהזמן מרפא לא איבד בן/בת, אין מרפא להורה שאיבד ילד זה פצע פתוח שכל הזמן שותת דם , רק לומדים לחיות לצד הכאב לפעמים מצליחים לפעמים נשברים לרסיסים וטוב שיש את מי לשתף, למי לספר שרע לנו, למי לבכות בשקט בוודאות שכל מילה מובנת אפילו לפני שנאמרה או נכתבה, טוב שיש מי שיגיד מילת נחמה, מילת עידוד מאותו מקום של שכול, הידיעה שלמישהו איכפת ודואג זו נחמה ואת תמיד שם בשבילי כמעט כל השלוש שנים ועל כן תודה ואהבה
