געגועים

../images/Emo16.gif געגועים

כבר גר אני שנה שלמה כמעט בעיר שחורה ששמה טרנזינשטדט ובהיזכרי בעיר מולדתי, עכשיו מבין אני מה לי היה ביתי. מולדת יקרה,הבית היקר, גרשוני והיגלוני לנכר. אל המקום שלא ארצה להיות בו, שכל חלש אינו יכול לחיות בו. הה,לו יכולתי אל ביתי לחזור, נדמה,ששם תמיד אויר ואור. איך שלא ידעתי אז,כשגרתי שם, מה טוב היה לי,מה השארתי שם! אבל עכשיו אני זוכרך,המכורה ממרחקים את ככוכב לי מאירה! פה אנשים הולכים ברחוב וכל אחד אשר יראם הלא יבין מיד כי זה הגטו של טרזין:הפנים עדים כי הם סובלים ומעונים. פה- לחם צר של עניים מה נוראים פה החיים, אך אל יאוש,אולי הכל עוד ישתנה, והעולם גדול. המתן,חכה יבוא הזמן ואל ביתך תשוב מכאן כך אשנן בלב,הה מכורה, מולדתי נפשי אותך זוכרה!
נכתב על ידי אלמוני ב9.3.43 מתוך ציורים ושירים של ילדי גטו טרנזישטדט
 
../images/Emo16.gif טרזינשטדט../images/Emo16.gif

גלגלים כבדים עוברים ונוסעים על מצחנו, וחורטים חריטות ונוקבים את מוחנו. פה עמדנו צפופים עד אין די ערמה של חרפה שביקשה להוכיח כוחה,מושיטה בכפה לבניה סחבה שחורה מעיניו של סומא. זו השנה הרביעית נעמוד בשולי הביצה מצפים שמא יקרה הנס ופרץ מתוך מעין מים חיים. ובינתים זורמים המים בדרך אחרת- כה אחרת ושולחים אותך באפיק המיתה,היגון והכרת. פה לא ישאגו תותחים ושותקים הרובים, פה לא יזרום דם. רק הרעב מרקד מסביבנו דומם. ילדים גונבים לחם,שואלים שאלות מעיקות... והכל מתאוים רק לישון עטופים בשתיקות. גלגלים כבדים עוברים ונוסעים על מצחנו, וחורטים חורשים ברוחנו- ושנים לא תמחינה זאת... מיף 1944
 
../images/Emo7.gif לילה בגטו../images/Emo16.gif

עוד יום חלף,שקע הזמן בתהום, זמן שפצע אדם ביד אדם,ושוב הלב יהום. יתגעגע לדמדומים ליד רכה אשר תגן עליו מכל מראה זועה ראו עיניו, כי גם בגטו טוב החושך: לא לראות מה שראו ביום עינינו הערות. ושוב סימטת הגטו אפורה ודמדומים תומכים בהלך כקבים רק איזו מכונית שלא כבה אורה למרחוק תאיר את העינים. מאיר האור הזה את ליל העלטה, חובש פצעי יומנו שחלף, אלך,ולפני נגולה הסימטה כסרט-שחור שרקמתו זהב. אלמוני 1943
 
למעלה