אז איפה הייתם ב-4/11/95?

[Sapientia]

../images/Emo16.gifאז איפה הייתם ב-4/11/95?../images/Emo7.gif

לא יאומן שעשור כבר חלף מאז שרצחו לנו את רבין. אני הייתי אז בת 19. חזרתי מטיול עם הכלבה שהייתה לנו אז, ואכן הסרט "אסקימו לימון" היה עדיין על המרקע. ואז השידור נקטע, ועברו לאיזה סרט טבע, כשמתחת רצה כתובית שתיכף עוברים למהדורה מיוחדת. אח"כ עברו, וההמשך ידוע. עד להודעה המצמררת של הבר- המשכתי להאמין ולקוות שרבין ייצא מזה. אבל זה לא קרה. למחרת בחצות הלילה נסעתי עם אמא שלי ועוד שתי חברות שלי מחיפה לי-ם, בהסעות החינם שאורגנו, כדי לעבור על פני הארון. באותו יום י-ם הייתה העיר הכי עצובה של המדינה הכי עצובה. בכל פינה היו נרות- על מדרכות, בין אבנים של גדרות, על הגדרות עצמם, על כבישים שנחסמו, וכמובן בכל האזור בו עמד הארון. שעות עמדנו בתור כדי להיכנס, אבל היה שקט, דממה עצובה. אני זוכרת איך נשברתי דווקא לא לייד הארון, שם הנחתי את "שיר היונה" שכתבתי על בריסטול, אלא כעברנו לייד קבוצת אנשים שהתקבצה לייד המון נרות, והייתה שם תמונה שלו- ןפתאום הבנתי שבאמת לא נראה אותו יותר. שלקחו אותו מאיתנו בערב אפל אחד. ב-3:00 עזבנו את רחבת הכנסת, שם ניצב הארון, וב-6:00 היינו כבר חזרה בחיפה. בשתי הנסיעות- הן הלוך והן חזור- הייתה דממה זועקת באוטובוס. את השבוע שאחרי הרצח תמיד כיניתי "השבוע שלא היה", כי רוב מה שעשיתי היה לבכות ולבכות ולהיות כ"כ בהלם, ולצפות שעות על גבי שעות בטלויזיה(לא עבדתי באותם ימים) - שאני לא זוכרת הרבה מעבר לזה. שבוע עלום ושחור

לעולם לא אשכח

 

[Shnozli]

אני:

אני הייתי בן 6 וחצי באותו הזמן, לא ממש הבנתי מה קורה... כך שלא כל כך הייתי מודעל מצב באותו הזמן, קיום כבר יש יותר מודעות (Aהתפתחה עם הזמן) וכמובן יותר הבנה (בן 16 וחצי). ושאלה: שנה הבאה יהיה עדיין יום הזיכרון ליצחק רבין? לפי מה שהבנתי, אחרי רצח רבין נקבע שפעם בשנה לתקופה של 10 שנים יהיה יום זיכרון ליצחק רבין אך אני לא יודע אם מתכוונים להאריך אותו. למישהו יש מושג?

 

[אלינקה]

אני היתי בבית הורי

ראיתי טלויזיה ואז הודיעו ולא האמנו

 

[אור חבצלות]

אנחנו היינו שם בכיכר, השתתפנו

בהפגנה אך פרשנו לפני היריות. חזרנו הביתה פתחנו טלויזיה לראות ולהמשיך בהפגנה בצפיה ואז שמענו. ישנו ראינו ושמענו, הבנו שזהו זה הסוף. עד שהגיעה ההודעה הרשמית המצמררת. ולמחרת בספריה הקמנו פינה לזכרו.

 

[אנימו]

ואנחנו הגענו הביתה לאחר קביעת מקום

לחגיגת בר המצוה של בן הזקונים שלנו. הבן הבכור (אז כבן 14+) יצא לקראתנו ובישר ש"ירו ברבין". לא האמנו למשמע אזנינו וקיוויתי שלא הבין מה נאמר בשידור. ברגע שנכנסנו הביתה הודיע חיים יבין (כמדומני) על מותו של יצחק רבין!

 

[perhay]

האתר הרשמי של מרכז רבין

מרכז רבין הקים אתר ובו מרוכזים הביוגרפיה שלו, פועלו, מותו והנצחתו. ניתן גם להאזין לנאומו האחרון בעצרת בככר ולהדליק נר לזכרו. השנים שחלפו רק מעצימים את תחושת האובדן הגדול!

 

[Sapientia]

../images/Emo51.gifהשנים בהחלט לא מקהות את הכאב.

 

[קיפי סגול]

אני

חזרתי עם חברתי (היום אשתי) מבית הורי בבאר-שבע לדירה שלנו ברחובות אחה"צ. אני לא זוכר אם זאת היתה השבת שבה הודענו להם שאנחנו מתחתנים, או שזה היה כמה שבועות קודם. בדרך שמענו בחדשות על ההכנות לעצרת ועל מתיחות בגבול הצפון. בערב בבית בזמן הסרט הופיעה הכתובית שעוד מעט תשודר מהדורת חדשות מיוחדת. אשתי אמרה שבטח קרה משהו בעצרת. עניתי לה: "לא, בטח משהו בלבנון" -מעין נסיון לשכנוע עצמי, כי בלב כבר הרגשתי שקרה משהו נורא בעצרת. לצערי, ההרגשה הזאת התגלתה כעבור זמן קצר כנכונה.

 

[erango2]

רצח רבין

גם אני כמוכם ישבתי וצפיתי בערוץ אחד ששידר סרט טבע ואז עבר למהדורת חדשות מיוחדת. הכל זכור לי וחבל שכך.מאז הלכה לנו המדינה. הרגע הכי מרגש לפי דעתי [והיו אלפי רגעים כאלה] היה שלאה רבין יצאה מביתם ברמת אביב ג' והודתה למאות האנשים שהתקבצו ברחבת הבית ווהודתה לכולם שבאו לנחם אותה שהיא ממררת בבכי,יחד עם בני המשפחה. אין ספק מאז הרצח המדינה רק מתדרדרת ולפי דעתי אנחנו בדרך לאבדון.

 

[avital היחידה]

רצח רבין

אני זוכרת שראיתי הבזקים ששידרו מהעצרת בערוץ הראשון. צרם לי מלכתחילה שרק הערוץ הראשון שידר בעזרת הכתבת שרי רז רגעים מהעצרת. אני זוכרת שראיתי את שרי רז משדרת והרגשתי כי ייראו שוב את העצרת אבל לא שיערתי כי ייראו שוב את העצרת במובן הגרוע ביותר שייתכן... בשבועות לפני הרצח הנורא בכל יום שישי היו הפגנות של איבה ורוע בכל הצמתים בקריות ואיש לא הפסיק את קריאות הרוע הללו אלא אנשים רק ליבו אותן. בעיצומה של תקופה נפלאה שיכלה להוביל את המדינה רק למקום טוב יותר קם אדם מעוות שגדע חיים של איש שהוביל את המדינה לשלום. המדינה שלנו עוד רחוקה מלהסיק את המסקנות הנכונות אודות מה שקרה והראייה לכך היא המדרון בו אנו מדרדרים מאז ועד היום.

 

[abcd80]

אני הייתי תלמידה בת 15

והייתי מאוד עייפה במוצ"ש ולמרות שידעתי על העצרת זה לא עניין אותי כ"כ והלכתי לישון ב10 בערך (השעה בה התחיל כל הבלגן הזה). למחרת בבוקר כשהשכמתי מוקדם כדי להתכונן לבית הספר, אמא שלי באה ואמרה לי שקרה משהו נורא לראש הממשלה ושאלתי מה קרה ואז סיפרה על הרצח והייתי בהלם מוחלט וכשהגעתי לבית הספר לא היו לימודים היו טקסים וכולם התכנסו ביחד עם המורות לדבר על זה ולנתח את מה שקרה. זה ללא ספק הימם אותי לגמרי ולמרות שלא ממש האמנתי בדרכו של רבין כאב לי שדבר כזה נורא קרה במדינה שאדם מטורף קם ומחליט לשים קץ לחייו של ראש ממשלה רק בגלל פוליטיקה!כמו שציינתי קודם גם אני כמו האדם הזה לא ממש בטחתי ברבין אבל מכאן ועד לרצח המרחק מאוד מאוד גדול! כולי תקווה שזה לא יקרה שוב

 

[Sapientia]

אכן, כולם היו מוכי הלם ויגון-

ולא רק מי שתמכו בדרכו הפוליטית. אני הייתי אז מאוד א-פוליטית (גם היום אני די כזו), כי קשה לבטוח בכל אחד מהצדדים הפוליטיים, ואני זוכרת שהרגעים הכי כואבים לא היו אלה בהם דיברו על דרכו הפוליטית שאבדה, אלא על המשפחה, על האיש כאדם (שביקש שיעזרו לו לענוב עניבה, למשל)- ומי לא נקרע מבפנים כששמענו את הדברים של הנכדה, נעה?

 

[tipid]

אני הייתי בבית!../images/Emo7.gif

כשלפתע בני הבכור פרץ בבכי וצעק בבכי ירו ביצחק רבין והובדרך לבית החולים ,אני לא האמנתי למשמע אוזני כם לאחר ששמעתי את הודעת איתן הבר הרשמית על מות רבין ז"ל. טאני שהכרתי אישית את האיש ואת משפחתו לא מקבלת עד היום שכך נלקח מהעולם. יהי זכרו ברוך!

 

[נועהנועה1]

אני הייתי בניו ג'רזי

נסענו כמה בנות ביחד לניו יורק, טיול שופינג כזה, עם קצת אתרים, אבל בעיקר קניות קניות.... היינו בניו ג'רזי באחד הקניונים הגדולים שם.. ואז ניגש אלי מישהו ואמר לי: את מישראל? אמרתי כן. והוא אמר לי: ראש הממשלה שלכם יצחק רבין נרצח, הייתי בתדהמה, אמרתי לו מה? אמר כן, נרצח לפני שעה, אמרתי : פלסטינאים? מחבלים? והוא אומר לי בתשובה: לא, אחד משלנו. הייתי בהלם. נאספנו כל הבנות, חזרנו חזרה למלון, ובאותו לילה חזרנו לישראל [בטיסה שהיתה מתוכננת מראש] ונחתנו עם כל ראשי הממשלות והנשיאים שהגיעו ללוויה. כשרבין נרצח, הייתי בקניות בניו ג'רזי.

 

[חייםלוי]

אתך בכלל מסוכן. כשרצחו את רבין

היית בניו ג'רזי. כשהפילו את התאומים היית באמשטרדם. מזל שאת כבר לא נוסעת הרבה. רק שתהיי לי בריאה. רק לידיעת הגולשים. נועה ואני עובדים באותו חדר בקטלוג העברי.

 

[Sapientia]

וואו- אני זוכרת באמת שהמחשבה

הראשונה של אבא שלי הייתה בסגנון "בטח מחבלים". אבל אני מייד אמרתי במין הבנה קודרת שבאה ממעמקי הבטן (האווירה אז בארץ הייתה איומה)- "לא, נראה לי שזה מישהו מאצלנו."

 

[smadarlav]

אני הייתי בהופעה של בועז שרעבי

ברעננה עם אחותי והיה נפלא, הקהל השתתף כולו והיתה אוירה מופלאה ותלושה מהמציאות. פתאום החלו כמה פלאפונים לצלצל, כמה אנשים דיברו בלחץ בפלאפונים, ואפילו פתאום זוג אחד קם ורץ החוצה מהאולם. זה נראה היה מאד מוזר. בהופעה לא ידענו כלום. אחר כך יצאנו החוצה וכשעלינו לאוטובוס, הנהג הודיע לנו חד וחלק: ירו ברבין, הוא כנראה מת. אני ישר התחלתי לבכות, אחותי מההלם צעקה על הנהג - מה אתה מדבר שטויות. ואז זה חילחל,פשוט נורא. הגענו הביתה והתקשרנו מיד לסבתא שלי ז"ל להודיע לה. היא נהגה ללכת לישון מוקדם ואז להתעורר באמצע הלילה מנדודי שינה ולהקשיב כל הלילה לרדיו. פחדנו שהיא תשמע את זה בלילה ותתעלף, אז הודענו לה. היא היתה טיפוס מאד ישראלי, אבל מההלם היא צעקה באידיש.. מוזר אילו דברים זוכרים ואילו תגובות משונות יש לנו. בכל מקרה, מאז השתנתה לנו המדינה ברמות מאד עמוקות. עצוב.