כמה מרתק...
בדיוק בימים אלו אני מתחבטת בעצמי בגורלה של אהבתי הראשונה. הסיפור הולך ככה: אנחנו יחד מגיל 15, כבר 6 שנים, מגיל 16 (5 שנים) אנחנו חיים יחד. למדנו יחד בבית ספר, וחלק גדול מתקופה הצבא עשינו באותו בסיס (במקרה...). בתחילת דרכנו, מתוך מודעות לסיכוי הגבוה שהקשר הזה ימשך הרבה זמן, החלטנו על מערכת יחסים פתוחה. נושא מערכת יחסים פתוחה הוא נושא מאוד מורכב, ואם זה יהיה לחוץ לכם לקבל הסבר על "למה?" "איך?" וכו´ - תקבלו. היה ברור לשנינו שהמצב הוא לא אידיאלי, וששנינו חייבים להתנסות קצת כדי לדעת איפה אנחנו עומדים באמת. ולכן... בתקופת הצבא נפרדנו ל- 4 חודשים (המטרה המקורית היתה להפרד ליותר מ- 4 חודשים, אבל מטרות לחוד ותוצאות לחוד...), בתקופה זו לשנינו היו רומנים קצרים ובעיקר חסרי טעם. אני יכולה לומר בשם עצמי, שהייתי שם, ראיתי את הסחורה.. לא משהו.. בסופו של עניין חזרנו אחד לשני, ועל תקן מערכת יחסים סגורה "רגילה". הבעיה: זה ממש לא אידיאלי להפגש עם "האחד" בגיל כ"כ צעיר, בטח שבתור אהבה ראשונה. השאלה הגדולה היא האם לוותר על מי שנראה כ"האחד", בגלל שזה קרה בזמן הלא נכון? ברור שאם היינו נפגשים בגיל 25 הכל היה הרבה יותר טוב, אבל זה לא קרה ככה. המשעשע הוא שבדיוק אתמול דיברנו על העניין הזה בדיוק. אנחנו כבר ילדים גדולים, ההורים והאנשים מסביבנו כבר מזמן כתבו את הצ´קים, ורק מחכים להודעה מתי ואיפה זה יהיה. אנחנו, לעומת זאת, מבינים את הבעיתיות של המצב, ומאוד מפחדים מהאפשרות שבגיל 40 נבין מה פיספסנו כל הזמן הזה, ונפרק משפחה. בקיצור - הלוואי ויכולתי לענות על שאלת הסקר... זה היה פותר לי הרבה בעיות בחיים... אשמח לקבל דעות, הצעות ושאר הגיגים בנושא.