מחקרים על ADHD

zivadina

New member
האם ריטלין מגביר את הצורך בעישון?

כדי לבדוק את השאלה הזאת, ניתנו ל-10 מעשני סיגריות מנות שונות של ריטלין ופלאסבו. יש להדגיש שהמעשנים לא היו ADHD ולא סבלו מהפרעות פסיכיאטריות. לאחר שעה מנטילת הכדור, הנבדקים הורשו לעשן כרצונם במשך 4 שעות. נמדדו מספר הסיגריות שהנבדק עישן, מספר הנשיפות, משך הזמן עד לסיגריה הראשונה, ורמות הפחמן בדם. חטיפים ומשקאות ללא קופאין ניטלו לפי הרצון, וחושבה צריכת הקלוריות במשך 4 שעות אלו. נראה כי הגדלת המינון הגדילה את מספר הסיגריות, הנשיפות ורמת הפחמן. כצפוי, הגדלת המינון של ריטלין הקטינה את מספר פריטי המזון שנאכלו ואת הערך הקלורי שנצרך. מסקנות: התוצאות מציעות כי ריטלין, כמו התרופה דקסדרין, מגבירה את קצב עישון הסיגריות. הערת המתרגמת: מעניין האם זה כך גם עם אנשים ADHD.
 

zivadina

New member
יחסים בין-אישיים אצל נערות היפריות

(זהו מחקר שנעשה באנגליה, שם משתמשים בסיווג ICD-10 אשר מכנה את ה-ADHD בשם "היפראקיביות".) מטרת המחקר: להבהיר את הקשר בין בעיות ביחסים בין-אישיים ודרכי התמודדות בלתי יעילות לבין היפראקטיביות אצל בנות, באמצעות מחקר-אורך (לאורך שנים) רפואי. שיטה: מחקר מעקב בבנות אשר הוגדרו בגילאי 6-7 כבעלות היפראקטיביות או בעיות התנהגות או שתי התכונות ביחד או אף אחת מהן במסגרת מחקר רחב היקף. בגילאי 14-16 הן נחקרו שנית באמצעות ראיון מפורט. תוצאות: היפראקטיביות בילדות הוותה סיכון לקשרים משובשים בגיל הנעורים עם בנים ובנות באותו הגיל אבל לא עם ההורים. הממצאים אינם תלויים בבעיות התנהגות. ההיפראקטיביות קשורה לשימוש במגוון דרכי התמודדות בלתי יעילות. לעומת זאת, בנות עם בעיות התנהגות דווחו על שימוש בדרכי התמודדות מסוימות אשר לא הועילו. מסקנה: נדרשות התערבויות טיפוליות בגיל צעיר בתחומי מיומנויות חברתיות ומיומנויות פתרון-בעיות כדי להתגבר על בעיות אלו בגיל מאוחר יותר.
 

zivadina

New member
המעמד החברתי של ילדים ADHD

הנבדקים כללו 130 בנים ו-35 בנות, כולם ADHD, ואת חבריהם לכתה: 1026 בנים ו-272 בנות. עבור כל ילד ADHD, בחרו באקראי בן זוג מאותו המין כדי להשוות ביניהם. בהתאם לתחזית, לעומת הילדים ה"רגילים", הילדים ה-ADHD קיבלו עדיפות חברתית נמוכה, רושם חברתי גבוה, פחות אהובים, לעתים קרובות במעמד חברתי דחוי ופחות חברים מאותו הגיל. בבדיקת הדרוגים החברתיים שהילדים עשו לעומת הדרוגים שקיבלו, נמצא אצל הילדים ה-ADHD פחות איזון ויותר חוסר איזון בהשוואה לילדים הרגילים. מניתוח טיפוסי הילדים אשר בחרו בילדים ADHDה- כ"חברים" או "לא-חברים", מסתבר כי הילדים שדרגו את ה-ADHDים כ"לא חברים" היו בעלי עדיפות חברתית גבוהה ואהובים יותר על הילדים האחרים.
 

בת חן 5

New member
שאלה

זיוה, מעניך לדעת האם הילדים הנ"ל מטופלים או לא, ואיך. אני שואלת בגלל שאם הם לא מטופלים אז למעשה לא חודש דבר. ואם הם כן מטופלים, אז זה מראה שעל אף הטיפול הם לא 'מישרים קו' עם האחרים ואולי צריכים עוד טיפול ספציפית במישור החברתי.
 

pita21

New member
קראתי את הטקסט המלא של המאמר

ובשום מקום לא מאוזכר אם הילדים המוגדרים ADHD טופלו תרופתית. מוזר, לא? הלא טיפול תרופתי כידוע לנו מפחית אימפולסיביות ומאפשר הפנמת קודי התנהגות חברתית (לפחות זה מה שאני רואה על הבן שלי שמבחינה חברתית עבר מהפך אמיתי) מצ"ב קישור לטקסט המלא של המאמר
 

zivadina

New member
אתן צודקות, הילדים לא טופלו בכלל:

הנה הציטוט מן המאמר שהביאה pita: collected at baseline (i.e., before any of the treatments began), we do not describe the treatments or outcome findings here כלומר, שכנראה הילדים היו מאובחנים, אבל לא מטופלים באף צורה. זה אומר שאין כאן התייחסות לטיפול התרופתי, שבאמת עוזר לשיפור ההתנהגות. לא תארתי לעצמי שיעשו ניסוי ולא ידגישו את העובדה החשובה שהילדים ה-ADHD לא היו מטופלים באף צורה. אולי רק לנו בפורום זה מובן מאליו שילד ADHD מטופל תרופתית. חברתי היועצת החינוכית סיפרה לי על שיחה בין יועצות והתלבטות לגבי הטיפול התרופתי. אמרתי לה שהגיע הזמן שכל היועצות האלה יתעדכנו כבר.
 

בת חן 5

New member
טוב, אז המאמר הזה רק מחזק את הטענה

שלADHD צריך טיפול, ואם לא יקבלו טיפול יהיו השלכות חברתיות. האם הבנתי נכון? ואם הבנתי נכון מה חדש כאן? או אולי זה רק לחיזוק דבר שכבר ידוע.
 

בת חן 5

New member
עונה לשאלה של עצמי

קראתי את המאמר והבנתי. מה שחדש או אולי שונה כאן, זה שבמחקר הזה שאלו את חברי הילדים וביקשו מהם לחחות דעה. זאת לעומת מחקרים אחרים שבהם שאלו את ההורים או המורים לחוות דעה על הילדים. אבל בקיצור, הילדים אמרו מה שאומרים המבוגרים - יש בעיה חברתית.
 

pita21

New member
לבכות לא צריך אבל צריך לזכור

שלא את כל הבעיות וה"תחלואים הנלווים" של ה ADHD נתן לפתור בעזרת תרופות. צריך להיות כל הזמן עם יד על הדופק, לא רק מבחינה לימודית אלא גם חברתית !
 

zivadina

New member
זה מזכיר לי את מה שחוויתי כילדה

אני גדלתי בקיבוץ, והמעמד החברתי שיחק תפקיד מרכזי אצלנו. מגיל 14 הרגשתי דחויה. לא יודעת למה רק אז. אולי קודם לכן לא הייתה לי מודעות חברתית להתנהגות יוצאת הדופן שלי, ואולי מפני שרק אז נבטה כבר ההערכה העצמית הנמוכה. זה עדיין כואב, ואני שמחה שכיום אף ילד שלי לא מרגיש כך. אחד מהם באמת סבל מנידוי חברתי, אבל כיום הוא במקום רחוק מאוד משם, כבר באזור של המנהיגות.
 

דבדבן2

New member
חבר'ה הילדה שלי באה מהגן

אמרת לי (יש להם הגן ילד ADHD ) אמא כל יום כמה ילדים בוכים שהם חוטפים מכות ל' אני שאלת אותה מה אתם עושים היא אמרת המטפלות שומרות עלינו שלו נחטוף מכות או אבנים או מקלות והילד בטיפול. והגננת נפלאה והסייעות נפלאות והילדים מפחדים מ-ל'. איך אם יכולים להאוהב את ל' ואני מסבירה לה של-ל' יש בעיה הוא לו סתם מתנהג כך. מה עוד אפשר להסביר לילדים שכל יום חוטפים מכות.
 

zivadina

New member
טסטים נוירופסיכולוגיים-מבוגרים ADHD

נעשה ניתוח-על (מטה-אנליזה) ב-24 מחקרים אשר השתמשו בלפחות אחד מ-50 טסטים נוירופסיכולוגיים המשמשים להערכת הקשיים הקשביים ו/או קוגניטיביים של מבוגרים ADHD בהשוואה למבוגרים "רגילים". הטסטים חולקו ל-10 תחומי תפקוד: יכולת מילולית, פתרון בעייה צורנית, פתרון בעייה מופשטת, תיפקוד ניהולי, שטף דיבור, קשב פשוט, קשב מתמשך, מיקוד קשב, זכרון מילולי, זיכרון צורני. עבור כל תחום חושב ציון כולל. רכיבי הקשב והזכרון המילולי הבדילו בבירור בין הנבדקים ה-ADHD לקבוצת הביקורת. ההישגים ברכיבים הפנימיים בכל תחום היו אחידים. בניגוד לתוצאות בילדים, אצל מבוגרים ADHD לא היו תוצאות כלליות נמוכות בתפקודים הניהוליים.
 

zivadina

New member
גדילה של ADHD עם תרופה ארוכת-טווח

זהו מחקר שנעשה בבי"ח אסף הרופא בארץ על שמוש בתרופות ממריצות ארוכות טווח. בתקציר לא ציינו את שמות וסוגי התרופות, ולאור אי הכללת אדרל בסל התרופות, אני מניחה שמדובר בסוגים שונים של ריטלין. המחקר עקב במשך 3 שנים אחרי 89 ילדים ADHD אשר טופלו בריטלין ארוך טווח. נבדקו מדדים של הגוף ביום תחילת הטיפול ואחר כך כעבור 3, 6, 12, 24 ו-36 חודשים. נבדק מידע דמוגרפי, תופעות לוואי, דיכוי תיאבון משקל גוף ודרוגי משקל בהשוואה לכלל האוכלוסיה. במהלך חודשי הטיפול הראשונים נמצאה ירידה משמעותית במשקל. למרות שדרוגי המשקל הראו שינויים משמעותיים במהלך שנתיים של טיפול, הדרוג המאוחר יותר לא הראה שינויים עם משמעות רפואית. משקל הגוף היה בגבולות הנורמה במהלך הטיפול. רק משקל גבוה בתחילת המחקר ניבא איבוד משקל בהמשך. ילדים לפני הבגרות המינית נטו לאיבוד משקל יותר מאשר ילדים בתקופת הבגרות מינית, וכך ילדים שסבלו מדיכוי התיאבון. לא נמצאה השפעה ארוכת-טווח על הגובה. לא נמצאו הבדלים בין התרופות השונות בהשפעה על הגדילה. באופן כללי, הורים ומטפלים יכולים לקבל חיזוק לכך שהשימוש בתרופות ממריצות ארוכות טווח איננו גורם לשינויים משמעותיים מבחינה רפואית בגדילה בקבוצת ילדים ADHD מגוונת.
 
למעלה