Sweet 6teen
New member
../images/Emo15.gifתנחשו מה?!
יש לי עוד פרק לסיפור!!! ווואי איך אני גאה בעצמי..
חיחי... אני מקווה שתאהבו... יש בקובץ וורד (שאני מקווה לא לשכוח לצרף.)את כל הפרקים עד עכשיו. מקווה שתהנו.
מעין. פרק 13 נכנסתי לאולפן כהרגלי בשעה שמונה וחצי וחיפשתי את אורלנדו במבטי. הילארי באה לכיווני, "בוקר טוב ליז. איך ישנת?" היא שאלה, חייכתי אליה. "ישנתי מצוין. ואת?" שאלתי והמשכתי להסתכל מסביב אולי אורלנדו בסביבה... "ישנתי טוב מאוד" היא ענתה, והוסיפה "אורלנדו נמצא בקרון שלו." הסתכלתי עליה קצת מופתעת "המבט שלך הסגיר אותך." היא אמרה וצחקה, צחקתי גם, "תודה, אני הולכת למצוא אותו." אמרתי ונתתי לה נשיקה וחיבוק. "ביי" היא אמרה והלכה לכיוון השני. הלכתי לכיוון הקרון של אורלנדו, שהיה דיי רחוק מהקרון שלי. ככל שהתקרבתי נדמה היה לי שאני שומעת קולות מהקרון שלו, קולות של אישה.. 'מה פתאום ליז, את מדמיינת, אורלנדו לעולם לא היה בוגד בך. את הרי סומכת עליו בעניים עצומות. לא...?' חשבתי לעצמי כשהחששות עלו בתוכי. זה לא נשמע כאילו היא באה בענייני עסקים.. עמדתי קרוב לדלת, עדיין במחשבה לפתוח אותה ולגלות שהיא סתם שם מנסה להחתים אותו על איזה חוזה לפרסומת של פפסי, הנחתי את ידי על הידית ושמעתי אותה צוחקת בצחוק מתגרה, יכולתי לדמיין אותה מניחה את ידה על ידו. ואז שמעתי את הצעדים שלהם מתקרבים לדלת. החלטתי שהצעד החכם ביותר כרגע יהיה להסתתר. ירדתי מהמדרגות בריצה והתחבאתי מאחורי אחד מקירות התפאורה שהיה באזור. הדלת נפתחה וראיתי אותה, היא הייתה בלונדינית, השיער שלה היה קצר וחלק. היא נראה כל כך יפה ומרשימה היא לבשה שמלה פרחונית קיצית שתאמה בדיוק את מבנה גופה. היא נפנפה בשיערה,'זה נראה כמעט כמו פרסומת לאיזה שמפו' חשבתי, וצחקקה שוב. "טוב מותק, אז נתראה אחר כך..." היא אמרה לאורלנדו, הניחה את ידיה על פניו ונישקה אותו נשיקה לוהטת. הרגשתי את הדמעות עוקצות בגרוני ומתחילות לעלות במעלה עניי, מאיימות לפרוץ כל רגע. אורלנדו לא התנגד לנשיקה שלה. להפך, הוא שיתף פעולה, ונראה שהוא אפילו נהנה מזה. משהו בתוכי מנע ממני להוריד מהם את המבט. היא דחפה אותו קלות וניתקה את השפתיים שלה משלו, מחייכת חיוך מתוק. היא נפנפה באצבעותיה לשלום בזמן שירדה ממדרגות הקרון בצעדים חתוליים, היא נעצרה למטה והסתובבה אליו, "אני מקווה שהילדונת שאיתך לא תגלה את הקשר שלנו, אחרת היא תהיה הרוסה ממש" היא אמרה בקול מלגלג. ובסוף המשפט היא הפנתה את מבטה לכיווני, ממש אליי, כאילו שהיא יודעת שאני שם. והלכה מן המקום. אורלנדו המשיך להסתכל עליה מהופנט... כשהיא נעלמה משם הוא נכנס בחזרה לקרון. התיישבתי, נשענת בגבי על התפאורה, הדמעות שלי כבר פרצו מזמן מעניי ולא יכולתי לעצור אותן, גם אם רציתי. ליבי נשבר וזה כאב כל כך. לא האמנתי שהאדם שאני הכי סומכת עליו, יעשה לי דבר כזה נורא. הרגשתי כל כך פגועה וחסרת אונים. אני לא יודעת כמה זמן ישבתי שם, אבל זה נראה כמו נצח. מגלגלת בראשי את כל מה שקרה כאן עכשיו, פעם אחרי פעם אחרי פעם... "ליז? ליז, קומי! כבר בוקר מתוקה." התעוררתי וראיתי את אורלנדו ליידי יושב על המיטה, "את בסדר? חלמת חלום רע?" הוא שאל.. הנהנתי בראשי. "איך אתה יודע?" שאלתי, מעט מופתעת, ומתחילה להבין שהכול היה פשוט 'חלום רע'. "בכית..." הוא אמר מעביר את ידו על פניי, מנגב את דמעותיי... "זה היה רק חלום רע..." מלמלתי.. הסתכלתי מסביב... לקח לי כמה רגעים להיזכר שאני לא בחדר שלי, אני בחדר של הילארי. אחרי המקרה שקרה לי, החליטו להעביר אותי חדר. אז אני והילארי החלפנו חדרים. הוא היה כמו החדר שלי רק בנוי הפוך, ובצבעי ירוק. "טוב, אני אניח לך להתארגן בשקט. רק רציתי להיות ראשון שתיראי היום." הוא אמר, ונתן לי נשיקה אוהבת. היום היה היום האחרון שלי על הסט, ובמקרה גם יום הולדתי ה-18. הרגשתי אשמה על החלום שלי... אבל החלטתי לשכוח אותו כאילו כלום לא קרה. אורלנדו קם ויצא מהחדר. התיישבתי במיטה, וראיתי על הרצפה ליידי מגש עם ארוחת בוקר ובנוסף היה שם אגרטל קטן עם שני ורדים אדומים ופתק 'בוקר טוב יקירתי'. חייכתי לעצמי וחשבתי איזה מתוק אורלנדו. אכלתי את ארוחת הבוקר, עדיין מתפנקת במיטה. הסתכלתי בשעון, השעה הייתה כבר שמונה. נכנסתי לחדר האמבטיה, שם ראיתי שמלה שחורה ארוכה תלויה על המוט. והיה מצורף פתק- 'אני מקווה שתחליטי ללבוש אותה הערב. תתחדשי, אוהב אורלנדו'. הורדתי את השמלה מהמוט של המקלחת ותליתי אותה בארון, מחייכת. התקלחתי והתלבשתי, ויצאתי אל האולפן. הלכתי ברגל, זה היה מרחק קצר. נעצרתי על יד דוכן עיתונים, תמונת שער משכה את עניי, זאת הייתה היא, הבחורה מהחלום שלי. 'קייט בוסוורת' מספרת הכול על הקשר שלה עם אורלנדו בלום שחקן הקולנוע העולה.' היה כתוב. קניתי את העיתון, ודפדפתי בו בדרך. כשנכנסתי לאולפן, הכול היה שקט, מאוד לא אופייני... היו מעט אנשי צוות שהתהלכו ממקום למקום. הגעתי לסט שבו היינו אמורים לצלם היום את הסצנה האחרונה שלי ושם ראיתי את כולם. הסט, שהיה ה'חדר' שלי בסרט היה מלא בבלונים ושלטי מזל טוב. ובאמצע הייתה עוגה ענקית. איך שהגעתי כולם צעקו "הפתעה". הייתי המומה... כולם באו וחיבקו אותי, ממלמלים 'מזל טוב' ונותנים מתנות. בעוד שאני ממלמלת 'תודה' ו'לא הייתם צריכים'. ג'יי, ראש צוות הטכנאים שם לנו מוזיקה, כולם רקדו ונהנו. אבל עד מהרה חזרנו לעבוד אחרי עיכוב של שעות אחדות. היום לא היו לבמאי שום תלונות. עשיתי את הכול פרפקט! בסביבות השעה שש ג'יימס החזיר אותנו למלון. אני ירדתי קומה אחת מתחת לאורלנדו והילארי. נכנסתי לחדרי והתקלחתי. כמובן שלבשתי את השמלה שאורלנדו קנה לי, היא התאימה בדיוק, והיא הייתה מדהימה ומחמיאה. בשעה שבע שמעתי דפיקה בדלת הלכתי לפתוח אותה, במחשבה שאורלנדו מקדים כי הרי קבענו לשבע וחצי, וזה לא מתאים לו. אבל בפתח לא היה אורלנדו.
טוב... אני מקווה שתגיבו... לאב יו אול! קיסס..
יש לי עוד פרק לסיפור!!! ווואי איך אני גאה בעצמי..
קבלי ח'ח
