אלונית 2006
New member
../images/Emo15.gif פיק- "קומוקו של שיניגאמי"
שם: קומוקו של שיניגאמי פאנדום: הקאגו/בליץ' שיפ: אין דירוג: G חזק כי יש פלאשבק לסצינה של מוות תקופה: לא מוגדרת ספויילרים: אין בלילה של ירח מלא היא הופיעה כמו משום מקום. הרחוב היה חשוך, איש לא ראה בבואה. פרפר שחור כליל התעופף לעבר הירח, ודמות נשית תמירה, שיערה הארוך אסוף וזוג משקפיים מבהיקים על אפה, לבושה בהאקמה שחורה הופיעה כמו מן האוויר, ניצבת בשיווי משקל על ראשו של עמוד חשמל, מביטה ברחובות טוקיו. "אלף שנים... אחרי אלף שנים..." מלמלה לעצמה בהתרגשות "מצאתי אותך... פוג'יוורה נו סאי!" בעינייה נצצה דמעה, שאותה מחתה במהירות. "ניי סאמה... סול סוסאיטי מחכה לך" היא עצמה עינייה וזינקה מהעמוד לעבר הרחובות, רצה ונעלמת במבוך הרחובות של טוקיו. "היקארו! בוא כבר בוא כבר!" אמר סאי וניסה נואשות לנמשוך בבגדו של היקארו, אך לשווא "אני עסוק סאי!" אמר היקארו בעקשנות ונעץ מבטו בלוח הגו שלפניו. "אבל המשחק הזה כבר גמור! ניצחת ואני רוצה לראות-" "שתוק כבר!" אמר היקארו בעצבנות "אתה יכול ללכת אם אתה רוצה!" "לא אני לא!" ילל סאי "גם אתה צריך להסתכל על המקצוענית ההיא! אומרים שהיא ניצחה את טויה אקירה בלי בעייה!" "ניצחה... את אקירה?" שאל היקארו בהפתעה. "הי! אתה מרוכז? אם משעמם לך תגיד ואני אכנע!" קיטר היריב שלו, והיקארו התנער וחזר למשחק בהתנצלות. "אני מבין שגם אתה רוצה לכסח אותי כמה שיותר מהר ולהסתכל על האנקו סאמה" אמר היריב שלו "נו נו... אמורים שהבחורה הזו מדהימה" "האנקו?" שאל סאי בהפתעה ' השם הזה מוכר לי...' "נו, אז אני לא אחזיק אותך פה, אני נכנע." אמר היריב וחייך לעברו "נוכל לשחק פעם אחרת" "תודה רבה" הודה לו היקארו ונכנע לסאי שגרר אותו לעבר הקהל שהתכנס סביב שולחן הגו, והשמיע קולות של התפעלות. סאי מיהר לנסות למצוא מקום שממנו יוכל להביט היטב על הלוח, והיקארו הצטרף אליו בעיניין. האישה שישבה עם גבה להיקארו שיחקה בשחור, היה לה שיער בצבע כהה, כמעט שחור, הוא היה ארוך מאוד, ונאסף בקפידה בסיכת מתכת מצוחצחת, אם כי ישנה מאוד. היריב שלה היה מקצוען, שהיקארו לא זכר את שמו, אבל הוא ידע וראה שהוא היה מעולה. אבל הוא בקושי היווה לה יריב. היא כמעט לא חשבה וידיה ריפרפו על האבנים בקלילות כמו הכירה אותן מאות בשנים, ובמהלכיה היה ביטחון שדמה לביטחון באלו של סאי. בינתיים סאי ניסה לנתח את המשחק . חמשה רצפים, שלושה מהלכי קוסומי, וקומוקו בפינה הימנית העליונה. הקומוקו הזה... הוא הזכיר לו סגנון של מישהו... מישהו מלפני הרבה מאוד שנים, זכרונו כבר התרופף מעט. "אני נכנע" אמר היריב לאחר כעשרים מהלכים. "תודה רבה" הקול הזה... היה מוכר לסאי, אבל הוא לא הצליח להיזכר מאיפה, למי היה שייך. "שיחקת נהדר, אשמח לשחק נגדך שוב בקרוב" אמרה לו ואז לפתע הסתובבה בחדות. עיניה ננעצו בסאי. "היא רואה אותי?" הוא שאלה עצמו בהפתעה, מנסה להבין למה הוא מכיר את העיניין ההן, שצבען סגלגל אפרפר. "ילד" פנתה להיקארו, מסיטה מבטה מסאי "מה שמך?" "שינדו, שינדו היקארו" "אני רוצה לשחק נגדך" אמרה לו "שמעתי עלייך" "ב...בסדר" גימגם היקארו, אבל המבט שלה חזר לסאי, כמו בוחנת אותו. "היא לא יכולה לראות אותי" ניסה סאי לשכנע עצמו "רק היקארו יכול" "זוגי או לא?" שאלה אותו כשהסתירה את האבנים. היקארו הניח זוג אבנים על השולחן. "צדקת, אתה בשחור" אמרה לו והושיטה לו את האבנים "בבקשה".
שם: קומוקו של שיניגאמי פאנדום: הקאגו/בליץ' שיפ: אין דירוג: G חזק כי יש פלאשבק לסצינה של מוות תקופה: לא מוגדרת ספויילרים: אין בלילה של ירח מלא היא הופיעה כמו משום מקום. הרחוב היה חשוך, איש לא ראה בבואה. פרפר שחור כליל התעופף לעבר הירח, ודמות נשית תמירה, שיערה הארוך אסוף וזוג משקפיים מבהיקים על אפה, לבושה בהאקמה שחורה הופיעה כמו מן האוויר, ניצבת בשיווי משקל על ראשו של עמוד חשמל, מביטה ברחובות טוקיו. "אלף שנים... אחרי אלף שנים..." מלמלה לעצמה בהתרגשות "מצאתי אותך... פוג'יוורה נו סאי!" בעינייה נצצה דמעה, שאותה מחתה במהירות. "ניי סאמה... סול סוסאיטי מחכה לך" היא עצמה עינייה וזינקה מהעמוד לעבר הרחובות, רצה ונעלמת במבוך הרחובות של טוקיו. "היקארו! בוא כבר בוא כבר!" אמר סאי וניסה נואשות לנמשוך בבגדו של היקארו, אך לשווא "אני עסוק סאי!" אמר היקארו בעקשנות ונעץ מבטו בלוח הגו שלפניו. "אבל המשחק הזה כבר גמור! ניצחת ואני רוצה לראות-" "שתוק כבר!" אמר היקארו בעצבנות "אתה יכול ללכת אם אתה רוצה!" "לא אני לא!" ילל סאי "גם אתה צריך להסתכל על המקצוענית ההיא! אומרים שהיא ניצחה את טויה אקירה בלי בעייה!" "ניצחה... את אקירה?" שאל היקארו בהפתעה. "הי! אתה מרוכז? אם משעמם לך תגיד ואני אכנע!" קיטר היריב שלו, והיקארו התנער וחזר למשחק בהתנצלות. "אני מבין שגם אתה רוצה לכסח אותי כמה שיותר מהר ולהסתכל על האנקו סאמה" אמר היריב שלו "נו נו... אמורים שהבחורה הזו מדהימה" "האנקו?" שאל סאי בהפתעה ' השם הזה מוכר לי...' "נו, אז אני לא אחזיק אותך פה, אני נכנע." אמר היריב וחייך לעברו "נוכל לשחק פעם אחרת" "תודה רבה" הודה לו היקארו ונכנע לסאי שגרר אותו לעבר הקהל שהתכנס סביב שולחן הגו, והשמיע קולות של התפעלות. סאי מיהר לנסות למצוא מקום שממנו יוכל להביט היטב על הלוח, והיקארו הצטרף אליו בעיניין. האישה שישבה עם גבה להיקארו שיחקה בשחור, היה לה שיער בצבע כהה, כמעט שחור, הוא היה ארוך מאוד, ונאסף בקפידה בסיכת מתכת מצוחצחת, אם כי ישנה מאוד. היריב שלה היה מקצוען, שהיקארו לא זכר את שמו, אבל הוא ידע וראה שהוא היה מעולה. אבל הוא בקושי היווה לה יריב. היא כמעט לא חשבה וידיה ריפרפו על האבנים בקלילות כמו הכירה אותן מאות בשנים, ובמהלכיה היה ביטחון שדמה לביטחון באלו של סאי. בינתיים סאי ניסה לנתח את המשחק . חמשה רצפים, שלושה מהלכי קוסומי, וקומוקו בפינה הימנית העליונה. הקומוקו הזה... הוא הזכיר לו סגנון של מישהו... מישהו מלפני הרבה מאוד שנים, זכרונו כבר התרופף מעט. "אני נכנע" אמר היריב לאחר כעשרים מהלכים. "תודה רבה" הקול הזה... היה מוכר לסאי, אבל הוא לא הצליח להיזכר מאיפה, למי היה שייך. "שיחקת נהדר, אשמח לשחק נגדך שוב בקרוב" אמרה לו ואז לפתע הסתובבה בחדות. עיניה ננעצו בסאי. "היא רואה אותי?" הוא שאלה עצמו בהפתעה, מנסה להבין למה הוא מכיר את העיניין ההן, שצבען סגלגל אפרפר. "ילד" פנתה להיקארו, מסיטה מבטה מסאי "מה שמך?" "שינדו, שינדו היקארו" "אני רוצה לשחק נגדך" אמרה לו "שמעתי עלייך" "ב...בסדר" גימגם היקארו, אבל המבט שלה חזר לסאי, כמו בוחנת אותו. "היא לא יכולה לראות אותי" ניסה סאי לשכנע עצמו "רק היקארו יכול" "זוגי או לא?" שאלה אותו כשהסתירה את האבנים. היקארו הניח זוג אבנים על השולחן. "צדקת, אתה בשחור" אמרה לו והושיטה לו את האבנים "בבקשה".
