התרגום השבועי

../images/Emo15.gif התרגום השבועי

והפעם: היקאקי דירוג: T ג'אנר- רומנטיקה, קומדיה שם: טיפשי ושוב קרדיט לפאנפיקאית שכתבה את זה "מה?!" אקירה ירק את מיץ התפוזים מפיו, מתיז אותו לכל אורך השולחן. היקארו הסמיק ואמר חלושות "אז אני מניח שלא...מצטער, טויה". היקארו הביט ביריבו בהתנצלות, וטויה הביט בו מבולבל, מבין שחולצתו הלבנה מוכתמת במיץ תפוזים. הוא קם. "אני הולך לנקות את זה. רק אל תלך ותתקע אותי עם החשבון" הוא הסתובב ונעלם לכיוון שירותי הגברים, תוהה לעצמו. זה לא היה יוצא-דופן להיקארו להגות רעיונות מטופשים. למעשה זה היה נדיר שהיקארו לא יתחנן בפניו לצאת לאכול יחד ראמן, או יומר משהו טיפשי באופן מגוחך. ובכן הפעם הוא עשה את שניהם- כצפוי. אקירה אפילו החל לתהות אם ניתן להפריד בין השניים. אבל הומו?! מאיפה שינדו שלף את הרעיון הזה? אקירה בלע את רוקו כשחזר למסעדה, מביט ביריבו הישוב, ראשו מורכן והוא בוהה באומללות במנת הראמן החצי-אכולה שלו. אקירה חשב שכדאי לברר מאיפה הגיע השאלה ההיא. אלוהים. שזה יהיה הכול ורק לא זה. "שינדו? כדאי שתסיים את הראמן שלך" היקארו הרים את ראשו והביט באקירה באומללות. גוש קטן של רוק נבלע בגרונו של אקירה. "זה בסדר שינדו. אני לא כועס" היקארו נראה מעודד. למרות שעדיין היה לו מראה אומלל, כמעט על סף בכי- אבל עדיין מעודד מאוד. אקירה בלע את רוקו בחוסר נוחות שנית והתישב, מביט בהיקארו החוזר לאכול באיטיות. הוא כחכח בגרונו. היקארו הביט בו. "למה בכלל שאלת את זה?" היקארו משך בכתפיו "סקרנות, זה הכול. אתה תמיד כל כך נקי ומסודר ואתה יפה כמו בחורה, ככה שלפעמים אני פשוט מתפלא שכל אוכלוסיית ההומוסקסואלים ביפן לא קופצת בשביל הישבן המחוטב שלך" מה? טויה מצמץ בפליאה. "אז זה לא... שאתה דלוק עלי, נכון?" עכשיו היה תורו של היקארו לירוק את המיץ בפליאה לרוחב השולחן. אקירה נראה מודאג מעט, הוא רכן לעבר היקארו. "טוב, זה לא ממש ככה..." עכשיו אקירה היה לחוץ. הוא לא ציפה לתגובה הזו מהיקארו. "ובכן?" הוא לחץ עליו, מבוהל. לפתע היקארו הניד בראשו "לא ככה... זה יותר..." הוא השתתק לרגע כשלבסוף אמר "זה יותר כאילו הגו שלי דלוק על הגו שלך" בדיוק כשאקירה חשב שהיקארו לא מסוגל להגיד משהו טיפשי יותר. ובכן, זה היה היקארו. כנראה היה לו מלאי של דברים מטופשים להגיד. נראה שלעת עתה, בזאת יסתכם הדיון שלהם בנקודות רגישות שכאלו.
 
כמה חמוד ^^

שגיאה אחת : "יאמר" ולא "יומר" חמוד. "מסודר כמו בחורה"- ככה אנחנו אוהבות את האקירה שלנו ^^
 

Mor L

New member
חחח

משעשע ביותר! רק חבל שרשמת "בולע את רוקו".. זה יוצא די.. איך לא להעליב... אממ... נו את מבינה.... כזה בעע...
 
../images/Emo15.gif ועוד אחד שנקרא "מקורי"

XD יש פרסומת כזאת עכשיו "רוצים נס חנוכה? שפשפו!" XDDDDDDD הפיק הזה הוא דו-שוט. כך שהפירסום יעשה בתי הודעות נפרדות. ודרך אגב בשבוע הבא אני אעלה פיק בהמשכים שנקרא "קרוס-דרסינג" (תנחשו לבד..... וכן. אני מקפידה לא להפלות בין זוגות היקאגו ומקפידה לעלות איסומיוואיה יחד עם היקאקי) חלק א שם: מקורי ג'אנר: רומנטיקה שיפ: וואיה/איסומי דירוג T זה לא היה כאילו היה לוואיה משהו נגד הילד הסיני. הוא לא היה ממש נוקשה ודווקא נהנה מחברתם של ילדים. הסיבה הייתה שתמיד הייתה איזושהי הפתעה איתם, והפתעות הן המושל של החיים. לא שוואיה לא חיבב את הילד... זה היה יותר עיניין של גאווה. של זכויות יוצרים אפילו, אפשר לומר. וואיה יושיטקה היה יחיד במינו לרוב האנשים- החל באימו וכלה במורהו ואפילו בעיניו הוא עצמו- ולכן היה זה דבר חדש עבורו להיות מכונה "שיבוט". יש להודות שלפי התמונות שאיסומי הביא מסין הפרחח באמת נראה כמוהו, זה היה כמעט מפחיד כמה דומים הם נראו. 'אבל זה לא נותן לאיסומי את זכות לקרוא ללה-פינג "מיני-וואיה" או לוואיה "לה פינג שצמח"', חשב וואיה בקדרות 'זה כאילו שהוא זוכר אותי רק בגללו. ויש להודות שאני די אני עצמי ומקורי' וואיה עיווה את פניו, בהחלטה נחושה להתעלם מאיסומי למשך אותו היום. ברצינות. הדבר הראשון שהוא שמע מחברו הטוב כשחזר היה "לה פינג, גדלת!", ואפילו עכשיו במסעדת האוכל המהיר המשיך איסומי לדבר אליו כאילו הוא מדבר ללה פינג הזה, כאילו שההיגיון שלו היה בגובה הבטן. אף אחד מהדברים לא סייע למצב רוחו של וואיה, והוא ישב בכסאו בפרצוף מאוכזב. זה באמת היה פשע שאיש לא אמר לוואיה כמה יפה הוא נראה כשהוא מאוכזב... תופס את מחשבותיו העגמומיות, ניסה וואיה להקשיב לדבריו של איסומי. "...כמעט כמו לה פינג, רק עם שיער קצת יותר ארוך ויותר פרוע" 'לא לה פינג הזה שוב!' חשב וואיה בכעס. נמאס לו להיות מושווה לילד הזה. בשם אלוהים, זה היה היום הראשון של איסומי חזרה ביפן, והבילוי הראשון שלהם יחד מזה זמן רב. הוא לא יכול לפחות לדבר על משהו אחר? "איך זה יכול להיות?" שאל וואיה בציניות, בוהה בכוס הקפה שלו "חשבתי שאני שיבוט מושלם של לה פינג הזה" וואיה לחא ראה את חיוכו של איסומי. "ובכך, יש לכם דבר אחד משותף מאוד ברור. שניכם ממש חמודים כשאתם מצוברחים" " מה לכול ה-?!" שאל וואיה בשעה שכמעט נפל מהכיסא אחורה. מאיפה זה הגיע? חמוד? הוא? חמוד? מכל הדברים בעולם, חמוד?! מבט ההלם כנראה היה מאוד בולט בפניו, כי איסומי שאל אותו "מה לא בסדר? אמרתי משהו?" "אתה כרגע..." עכשיו וואיה היה מבולבל. לאן הדיון הזה הולך בכלל? איסומי נשמע נורמאלי לחלוטין אבל... 'אבל מה?' שאל וואיה את עצמו 'על מה לעזאזל חשבתי בכל מקרה?' הוא בוודאי מחמיר בתגובה שלו. "שומדבר" ענה לבסוף, מתיישב חזרה בכיסא, ואז לוגם את הלגימה האחרונה מהכוס. "רוצה ללכת לטיול קצר?" שאל איסומי. "אה?" שאל וויאה, מבולבל מתמיד. הוא מצמץ כמה פעמים, סטר לעצמו מנטילת ('תפסיק את זה חתיכת אידיוט!'), ועטה על עצמו את החיוך הרגיל שלו "בטח. אבל מה עם התיק שלך? תצטרך לסחוב אותו איתך" "זה בסדר" אמר איסומי וקם "אין בו כל כך הרבה דברים כך שלא אכפת לי להסתובב איתו" כעבור כמה דקות הם מצאו עצמם עומדים באיזו צומת רחובות, הולכים ומדברים. "ממש נהנית בסין, לא כך?" אמר וואיה, פותח נקודת דיון בטוחה. איסומי לקח את הזמן לפני שענה. "היה לי סיכוי לשחק נגד הרבה שחקנים טובים, וממש עזרו לי לקבל ביטחון עצמי" הוא עצר למשך כמה שניות, כשוקל כיצד להמשיך את המשפט "אבל אתה יודע מה אומרים. הבית הוא איפה שהלב נמצא" וואיה הביט בו במבט רגזני "אתה חייב לומר לך שהתחלת ברגל שמאל" איסומי כיחכח "לא ברגל שמאל. כל החברים שלי פה, זו המולדת שלי, אחרי הכול, ולמען האמת הייתי די חולה געגועים בסין" "גרמת לזה להשמע כל כך נפלא, שפחדתי שתשכח אותנו" נמלט המפשט הממורמר מפיו של וואיה לפני שזה הספיק לחשוב, וממהר להסביר את עצמו, גימגם "אני מתכוון, לא התקשרת או משהו. והחלטת להישאר שמה כמה חודשים והכול..." "דאגת?" איסומי ניסה לקטוע אותו בעדינות. וואיה הביט בו. 'גבהתי בחודשים האחרונים' אחמר לעצמו כשהבחין שהוא רואה יותר מהקרקפת של איסומי משזכר 'וממתי השיער של איסומי נראה כל כך רך? או העיניים שלו....' וכאן וואיה עצר עצמו והסב תשומת ליבו להרחקת הסומק מלחייו. וואיה בלע, מקווה שהלוואי ולא יהיה עליו לענות לעולם. "אני..." 'אני לא דאגתי לך בכלל'. זה נשמע טיפשי ומאולץ וכל כך לא נכון. מצד שני גם "דאגתי לך נורא אחרי מבחן המעבר ולא רציתי לראות אתך מדוכא, וזה שלא דיברת איתי ממש פגע בי" לא נשמע כל כך טוב גם כן. וואיה השתלט על קולו. "התגעגעתי אלייך" 'מאיפה זה בא?' חשב ואוויה וניר את ראשו על מנת להסתיק את הגוון הורדרד שפשה בלחייו 'מה לעזאזל לא בסדר איתי היום?' אצבעות ארוכות ועדינות נלפפו סביב שלו בלחיצה קלה, וואיה כמעט קפץ מעורו כשחש את ידו על איסומי מועכת קלות את זו שלו. ליבו עצר פעימותיו לרגע ואז שב לפעמום במה שנראה כמו מהירות כפולה מהקצב הרגיל שלו. "באמת התגעגעת אליי?" שאל איסומי בחיוך קל על שפתיו, ממשיך ללכת בשעה שוואיה נגרר אחריו, מרגיש חולשה מוזרה בברכיו. הוא הדביק את הקצב, כולו מקווה שהוא לא יסמיק, יגמגם או יגיד משהו מטופש באופן מדהים. אבל בדרך שהדברים התגלגלו, השליטה העצמית שלו יצאה לחופשת מחלה. "כן" המהירות שבה ליבו פועם לא יכולה להיות בריאה בשבילו. וואיה תהה מה הסיבה שהוא מרגיש קצת מסוחרר וקל דעת. "ממש התגעגעתי אלייך איסומי" "זה רק איסומי עכשיו?" שאל איסומי בפליאת מה. "הי... אחרי הכול אני מקצוען" אמר וואיה ברטנוניות וליבו נרגע מעט. זה היה טוב יותר, גו היה דבר שעליו הוא יכול היה לדבר שעות... אבל העובדה שאיסומי עדיין החזיק בידו הוסיפה מימד מסיח דעת לשיחה. "אל תדאג, אני לא מתכונן להתרגל לזה, אחרי הכול גם אתה תהיה מקצוען בעוד כמה שבועות" איסומי צחק. "טוב זה די מנחם שאתה מאמין בי כך" אמר איסומי וחייך לעבר וואיה, שחש את ברכיו הופכות שוב לג'לי "ואני שמח שאתה עדיין חבר שלי" "ולמה שאני לא אהיה?" נימת התגרות קלה התגנבה לקולו של איסומי "חשבתי שאתה עצבני בגלל כל עיניין המיני וואיה" זה השיג לו הבעת זעף מוואיה (המקורי לחלוטין). 'הוא פשוט היה חייב להזכיר לי!' "למה אמרת את זה" זעף אליו וואיה "כבר כמעט שכחתי מזה" איזסומי מעףך מעט את ידו של וואיה בתגובה. "אתה צריך לדעת" אמר וחייך לעברו, בעוד שוואיה יצא לקרב נגד הסמקה בלתי רצונית נוספת "למה משנה כמה לה פינג נראה כמוך, אין אף אחד בעולם שניתן להחליף בך" "ב-באמת?" 'לעזאזל! למה אני מסמיק שוב?!' "לחלוטין" אמר איסומי בהחלטיות "סלחת לי כבר?" "יש משהו שאתה צריך להתנצל עליו?" "טוב לדעת שלא" אמר איסומי ועזב את ידו של וואיה, מתרחק בכיוון ביתו "נתראה מתישהו בקרוב, אני מניח" וואיה מתח את אצבעותיו כמה פעמים, מרגיש לפתע בחוסר חמימות ידו של איסומי. 'נו לכול הרוחות, זה לא כאילו הוא הולך לגמרי. אני יכול להתקשר אליו ואולי נתראה גם ביום ראשון...' ובכן,ף יהיה לו מספיק זמן לחשוב על זה. בניתיים נראה שעדיף שילך הביתה לפני שהוא יתעלף. 'אני כנראה עייף או משהו... שום דבר שתנומה טובה לא יכולה לרפא' וואיה גם בחר להתעלם המקול הקטן בראשו שאמר לו כמה טוב הוא משקר לעצמו.
 
../images/Emo15.gif חלק 2

שם: כמו חלום זה היה היום האחרון של בחינות המקצוענים, ואיסומי הצליח איכשהו להימלט מכל ברכות הקבלה והטקסים המשעממים בנימוס רב ככול האפשר. זה לא היה כאילו היו שם שחקנים שרצו לדבר איתו אחרי המבחן. הוא עלה על אוטובוס ורבע שעה לאחר מכן מצא עמו מול בניין דירות שנראה כמו כל בניין אחר. וואיה פתח את הדלקת לגלות את איסומי עומד במפתן ומחייך חיוך ענקי. המידע זרם במהירות למוחו. היום היה היום האחרון של הבחינה, ואיסומי לא הפסיד עד כה, והחיוך הזה יכול להצביע על דבר אחד בלבד... "עברת" אמר וואיה יותר מאשר שאל. "בניקוד מושלם" חחיוך איסומי... ומצא עצמו קורבן לחיבוק אגרסיבי. וואיה כמעט שרט אותו מרוב התרגשות כשזינק עליו. והאם היה זה דמיונו בלבד או שוואיה הדביק ללחיו נשיקה קלה? המקצוען הטרי מצא עצמו מערוף היטב בחיבוקו של וואיה, והוא חיבק את חברו בחזרה. הוא נתן לעצמו רגע להנות מקרבתו לוואיה. הוא ידע שזה לא יארך, ושבקרוב וואיה יתנתק ממנו, יגרור אותו פנימה ויחל במצוד אחר חטיפים, בעודו משדל אותו לשחק כנגדו או סתם לדבר, והכול יחזור להיות מערכת יחסים חברית רגילה....שום דבר כמו זה, אפילו שזה היה חד צדדי מכיוונו. או שכך הוא חשב. אחרי בערך חצי דקה איסומי הבין שזרועותיו של וואיה עדיין כרוכות סביבו בכוח, והוא לא נראה כמתכונן לעזוב אותו בקרוב. ליבו של איסומי האיץ כשחש שגם זה של וואיה עושה כן. ובכן, איסומי היה איש טוב וצעיר עם תזמון מעולה. והוא לא יתן לרגע הזה לחלוף לא מנוצל, זה לא היה בדיוק נפוץ זהוא מוצא עצמו מחובק בכוח, לחוץ לחברו הטוב ביותר. כל החששות שבעולם לא יכלו כעת לעצמור את הגורל שאיסומי חש בוער בעצמותיו. כשוואיה החל לעזוב אותו לבסוף, רכן איסומי מטה ו.... נישק אותו קלות על לחיו. הוא התכוון לנשיקה של ממש, אבל וואיה הסיט את ראשו באופן לא מתוכנן, החיזיון בראשו של איסומי התערפל. וואיה קפא לכמה שניות ואז מהר להסב את ראשו עלח מנת להסתיר את הסומק שפשה בלחייו, אבל לא מהר דיו, כי איסומי הבחין בו, וגם בטון המשונה מעט שהיה בקולו כשאמר לו "תיכנס". איסומי עקב אחריו פנימה וסגר את הדלת מאחוריו. אבל לא היה בדעתו לתת לרגע לחמוק ממנו. הוא מעולם לא חש רגש עמוק מזה או מוכן מנטלית יותר מזה; אפילו לאחר כל הזמן הזה שבו הכיר את וואיה, הוא הבין מדוע ליבו מרקד כשהיה איתו רק לפני רגעים אחדים. "וואיה" אטמר ותפס בידו של חברו, מסובב אותו כלפיו, מבחין שהסומק שעל לחייו עדיין לא דעך "חכה" הוא היה מסוגל להרגיש את וואיה נרעד כשצעד קרוב יותר אליו. פניו סמוקים לגמרי, והאור הנוצץ, המקווה, בעיניו נתן לאיסומי את ההבטחה שציפה לה. לפני שהיה ביכולתו של מי מהם לומר מילה, הוא רכן קדימה ונישק את וואיה. _________________________________ וואיה היה ישן למחצה כששמע את פעמון הדלת מצלצל, וכעת הוא לא היה בטוח עם הוא ער או שמא הוא חולם. במשך זמן רב ידע וואיה שתשוקתו לגו באה לפני כל דבר אחר. הוא הבין את זה מאחר שהוא היה בדיוק אותו דבר. וואיה ידע שאפילו אם ימצא את אותו אדם מיוחד, האהבה הזו תהיה שניה לגו, כמו לגבי כל כך הרבה שחקנים אחרים. ועדיין, זה לא שינה את העובדה שכעת, כל המחשבות על "אהבה שניה לגו" נסחפו הרחק מראשו. הוא חשד, הוא קיווה... אבל הוא מעולם לא חלם שזה יתגשם. לא ככה. זה היה איסומי שהחזיק אותו קרוב, מנשק אותו. זה היה הלב שלו שסוף סוף קיבל את מה שהשתוקק לו כל כך... זו הייתה תחושה כמו של חלום. זו לא יכולה להיות טעות. לא היה שום "אם רק" או "אולי". לא היה מקום לטעות בתשוקה שבנשיקה הזו, בהתרוממות הרוח של הרגע. "זה חייב להיות חלום..." לחש וואיה, נותן קול למחשבותיו, עומד קרוב לאיזומי, אפוף באופורית הנשיקה הראשונה שלו, תחושת גן עדן מציפה אותו "האם אני חולם?". "אולי" הוא שדמע את לחישתו של איסומי בסמוך לאוזנו "אולי שנינו חולמים. אבל כל עוד לא נתעורר אני רוצה לנצל כל רגע..." וואיה הידק את אחיזתו בחולצתו של איסומי, מתרפק על הנוכחות היציבה. "אני אוהב אותך" כן, פה זה נגמר ^.^ דמיינו לכן המשך אם בא לכן. שבוע הבא- פיק של כמה פרקים ^.^
 
אחים - וואיה/איסומי PG

הרגשתי כאילו אני האח הקטן שלך. מתפקידו של האח הקטן לאתגר ולדחוף את אחיו הגדול מעלה תוך כדי השטתות, וכך עשיתי לך. מתפקידו של אח גדול לרסן ולהרגיע את אחיו הקטן, לאהוב אותו ולשמור עליו מכל משמר, להבטיח לו שבכל מקום שלא יהיה תמיד תינצר בליבו. אתה נטשת אותי, את אחיך הקטן. בלי לומר שלום ארזת וטסת לסין ,שבר-כלי אפרפר, לא יותר מצל צילו של איסומי הנערץ, החייכן- איסומי שאימצתי לעצמי כאח. לא רציתי שתעזוב, היית חשוב לי. רציתי שתראה איך אני גדל ומתפתח, מתקדם בעולם המקצוענים, ושנצמח ביחד, כי ידעתי שבשנה הבאה תעבור את הבחינות בניקוד מושלם, הרי אתה אחי הגדול. ואחים גדולים לא מאכזבים לעולם. חשבתי שאם תישאר יהיה יותר טוב, שאמשיך להתנהג באינפנטיליות ואתה תמשיך להטיף לי, אבל לא כך היה. כשהלכת כבר לא היה מי שישמור עליי מהסתבכויות בצרות מטופשות ,כבר לא היה את הצל הזה שרדפתי אחריו ורציתי לשאוף להיות כמוהו- כבר לא היה אותך. במהלך הזמן שבו שיחקת יומם וליל אי-שם בסין הרחוקה, אני התבגרתי כאן ואספתי לתוכי כמה חלקים ממך- היושר, הבגרות, כל מה שהיה חסר בי כדי להיות אדם שלם, מקצוען אמיתי משכמו ומעלה. הייתי מאוכזב ושמח בעת ובעונה אחת כששבת, חזרת נאה יותר, גבהת (אבל עדיין לא מספיק בשביל לעקוף אותי), אבל משהו בחיוך שלך השתנה, הוא היה ... פתוח, ילדותי. כאילו התהפכנו, אני הגדול ,אתה הקטן. הייתי עצוב גם כשהשווית אותי לילד הסיני הקטן עם השיניים העקומות, לה-פינג. כאילו מישהו גזל אותך ממני, שבה אותך בכבליו הילדותיים. היום ,אני מבין שהשינוי היה לטובה. הנה, אני מקצוען. בשנה הבאה בטח תהפוך גם אתה למקצוען. ואז נצעד יחד בעולם הזוהר הזה, שלוביי ידיים, צוחקים כמו פעם. "אני אוהב אותך, איסומי, אח גדול". אתה מביט בי בפליאה לכמה רגעים,אצבעותייך שומטות את אבן הגו השחורה שבה אחזת בחוזקה ואז נפרש על פנייך החיוך הכובש,הכנה ומלא הביטחון שלך, החיוך שנוטע בי תקוות לעתיד שאותו נחווה יחדיו. "גם אני אוהב אותך, וואיה. אח קטן".
 
למעלה