../images/Emo15.gif בהשראת השלג...
והצבא.
לטעמי, שני הסמלים המשתזפים בסיפור הפנטזיה בשלג, היו יכולים לפרגן קצת.. האחד לשני..
ככה.. לחימום הקנה.
בכל אופן.. הנה חבר בצבא... אין כל דמיון בארוע, וההקשר הוא ממוחי ההזוי בלבד!
היה יום שישי נטוש. כפי שתמיד בבסיס לנישארים בתורנות. היינו גדי ואני בעמדת השמירה המרוחקת, (ולכן שמרו בה שניים), ולא במיקרה – היינו חברים טובים. השיחה נסובה , וכיצד יכלה אחרת לנשים. בחורות, בנות. שנינו היינו ללא חברות באותה תקופה. שנינו מצאנו עצמנו משימים עצמנו כלא שמים לב לביקורי הנערות – אוףףףף. כוסיותתתת! נשים צעירות ותוססות באות לחבריהן בשבת, ואותנו לא תבקר חברה, נערה, אישה, אף לא אחת. היה לילה קייצי וחמים. השיחה למרות רבות שכמותה עוררה בי הפעם ריגוש. זה היה תלוי ועומד באויר. מה אתה מעדיף אצל אישה? שאל גדי, פנים גוף? מה? גוף. אמרתי מיד, והוספתי כדי לטשטש מעט: גם פנים, גפ פנים..! כמובן. שלא תהיה כמו הבדיחה ההיא – גוף פצצה, פרצוף אחרי ההפצצה.. בטח, בטח, גם פנים. גדי שתק לרגע והמשיך להוליך אותי בחבליו הכמוסים מבלי שכלל ארד לחיקרם. פנים.. שיער כהה.. כן? כןןן... אישרתי והוא המשיך: שפתיים.. חושניות.. במיסגור עצמות לחי גבוהות.. ואז, הצוואר.. ארוך.. כןןן.. חזרתי על אותה מילה ודמותה של אורנה, חברתי עד לפני חצי שנה עלתה בי. נערה בת שמונה עשרה, אבל בשלות.. הבשלות שבה שכה ניתפסתי אליה. (כןן..) היתה המילה ותכף לכך הוספתי: והחזה. החזה גדי.. הוא ניתנשם. שדיים.. גדולים. גדולים. עניתי. כהד. אני מאבד ת´צפון שרואה אשה ברחוב.. אתה יודע רואים ת´חולצה התפוחה... אמרתי ונטשתי בדמיוני את אורנה מישום מה, נתפס דווקא למראותיה של שכנתנו דגנית – אישה דדנית כבת שלושים ושש שגירתה אותי ליכדי רתיחה בימי ההיתבגרות, ושבפעם האחרונה בחופשה ראיתיה והבטתי בה בה ארוכות כשחלפה מולי. היא חייכה. שלום ארנון. כבר חייל.. נעצרה ועצרה בבנה בן השש שהיה לצידה. עמדתי והסתכלתי על שדיה בישירות. היא ניתחייכה. בטח שכן. רואים... אמרה ומיהרה להתרחק, מושכת בידו של בנה והילוכה מעכס בתנועות עזות של פילחי עכוזיה המלאים. אותו ערב אזרתי עוז והיתקשרתי. עוז..! אכן עוז אזרתי הא.. אה.. דגנית.. האם מעוניינת בגיזום הגדר החיה שניתפרעה, כפי שביקשה ממני פעם, לפני שנים. היא ענתה בקול גרוני נמוך ומתלחש. כמו ציפתה לטלפון ואמרה, לא.. לא כרגע.. נסה בחופשה הבאה.. אורי אולי יהיה במילואים, חייבת ליסגור.. וניתקה. עכשיו הרהרתי באשה הבשלה שהיתה כמו קושרת קשר ללא הבטחה ברורה ואם זאת.. כמו מזומנה כמעט! נאחזתי בזיקפה. תחושת הזיין המיתקשה מילאה אותי בריגוש מהנה. ללא בושה מגדי שבסמוך. ממילא לא יוכל להבחין בה. והוא, כמו הוא קורא בי בפנימי אמר: אשה מבוגרת נכון? שדיים גבוהים ומלאים מלאים.. כבדים.. מגרה אותך? כןןן... עניתי שוב משתמש באותה מילה כבר בפעם השלישית, והחוויתי בידי בכפות פרוסות לגדלים מסעירים לדיוקם. אופפפ..! עומד לי. אמר גדי וניפנה מעט אלי. כמו הוא מניח לי להביט בחשכה למקום ההוא. האסור עלינו כגברים. גם לי. אמרתי. נורא! גדי ניתנשם וניכר שהוא מיתלבט, חוכך. מחשב כיצד לעשות את הצעד הבא. זה הקשה מיכל, שלי לא היה כמובן מחוור כלל. חם.. אמר ופיתח את החגור – עובר בכך על איסור משמעת חמור שבחמורים כלשעצמו, והוא במיוחד - "גדי הסבון", מקפיד בקלה יותר מבחמורה, שרוצה ללכת למכ"ים.. גדי! שמעשיו היו מטאפורה מיידית לשבירת מוסכמה קיצונית קיצונית. גם אתה ממבוגרות? מגרות אותך? שאלתי. הוא היתנועע בהבלטת מה של תפיחת מיכנסיו שעכשיו נראתה באור החיוור לכשחגורו פותח. כןןןן... אמר והניע יד על מכנסיו. תתאר אותה? אמר, ומניין ידע? ובעובדה, כך אמר! הישתהה ואז הוסיף כשהוא מביט בי בישירות: ונאונן? הייתי המום. המילה האסורה מיכול, ובו בזמן, הגרוי בי היה עצום! תתאר... אמר. ואני תיארתי. כיצד הייתי מביט בדגנית התולה כבסים. מתאר את שדיה הלבנים שהבהיקו בחולצה הכהה כשהתכופפה אל סל הכביסה. את אחוריה החצופים. גדי.. אני עדיין מתקשה לומר... התפשט.. הוציא את... והאמת... כשעשה זאת היה נראה לי הדבר כטבעי ומיתבקש. מושלם ממש! גדי פתח את מיכנסיו ומשך את אברו מתחתוניו בתנועה אחת. זיין חשוף ניתגלה. קשוי. מתוח. היה לי רצון להגיד: זיין מושלם. זיין ממש! זיין יפהההה! וכמובן שלא הוצאתי מילה מפי ורק עיני נאחזו באבר האסור שניתנוסס לו מבלי להתייחס להופעתו הלא מתוכננת ובלתי צפויה בבמה זו, החיילית, הכל- כך גברית על פניה. ועדיין... השדיים... עלה קולו בלחישה ולרוב ריגושי המתעצם החל לאונן בתנועות מדוייקות. ארוכות. מלאות. בחופשיות שכזאת! מה שדיים..? נאנקתי. הפיטמות .. כשהן זקופותתת..! ורק אז פתחתי אני את מיכנסי. גדי המשיך לאונן ביד אחת וכפי שלא העזתי אני עשה את הצעד המיתבקש - הניח את ידו על איבר המין הקשוי שלי. איזה זיין יפה.. אמר, והחל מאונן לי. שלחתי אני את ידי אליו. ידו שלו פינתה לי מקום כשלרגע עברה על כפתי – כמו לה נחותה לרגישות על אברו המפואר והחושני. אוננתי ותיארתי. כיצד ראיתיה. דגנית הערומה בחדרה. מיתלבשת. כיצד אני מפנטז... כיצד היא... וכיצד.. ומה לא? ידו של גדי הפליאה בי במגעה. נכון, האיסור הטמיר שבמגע הומוסקסואלי הוסיף מימד שלא הכרתי בי. הסקרנות.. החיפוש ההיתנסות. קל היה לנו להעביר האחד לשני את תחושותינו כשאנו מאוננים יחד. העינוג היה עצום. לא הכרתי כמותו. ממש כמו שיחה ושפת תיקשור מסעירה כשהרגשת את אברו של חברך מיתקשה בידך, כך זה שלך כשידו מפליאה במגע מונחה נכונה. בהתאמה. בהרמוניה! לרגע שתקנו, מיתמכרים לנגיעות שהעצימו ואז האט גדי את תנועתו וסחטה מטה כשאני מיזדקר מתוך אצבעותיו כמוט זקוף. תגיד.. לחש, ראית את אימא שלך.. ערומה? ואוננת..? היית מוכן.. ששנינו..? נאונן..?
המשך...
והצבא.
