מעניין מאוד, כל אחד באמת רואה
ומרגיש משהו שונה אבל זה בגללנו כי אנחנו שונים ומיוחדים. אני מצייר בשני סגנונות. 1. ריאליסטי וקפדני מאוד. 2. ריאליסטי מוזר, חסר פרופורציות, דמיוני, לא מוגדר. בסגנון השני אני מצייר נושאים מהחיים המציאותיים אבל פוגם בתמונה בכוונה כדי להגיד שיש פגם, למרות שהתמונה יפה. אני אביא לכאן דוגמא בהזדמנות כדי להמחיש. אבל אני מאוד אוהב את הסגנון השני, כי זה חופשי יותר מהגנון הקפדני הנוקשה, בעצם כשמתרגלים הוא הופך להיות פחות נוקשה. תודה. שולי