שלום

[IllUS CratioN]

../images/Emo142.gifשלום

חוץ מטיפול אצל קלינאית תיקשורת, ישנם תרגילים שעוזרים להפחית את הגימגום? תודה.

 

[shuky63]

כן!לדבר,לדבר ושוב לדבר בכל הזדמנות

 

[a9981]

מסכים..

ההגיון אומר שזה אמור רק להפחית את הפחד מדיבור, אבל למרבה ההפתעה זה מפחית גם את הגמגום לפעמים. (באופן זמני..לאותו יום, שעה...).

 

[stkachov]

אני לא בטוח בזה

פעם גם אני חשבתי ככה שככל שמדברים יותר ככה הגימגום יפית. אבל מניסוי על עצמי אני חושב שהגעתי למסקנה שזה לא נכון. אם "מכריחים" את עצמך לדבר בכל הזדמנות, אז באמת מדברים בכל אפשרות שרק אפשר... ואז אם למשל יש רגע שאתה מרגיש שאתה תקוע, ואתה לא תוציא את המילה או המשפט שאתה רוצה... אבל אתה בכל זאת מחליט שאתה פותח את הפה ויהי מה... מה שקורה זה שאתה בעצם מרגיל את הנוכחים לשמוע אותך במצב הכי גרוע שלך, ואז אתה כבר אומר לעצמך שהנה הם כבר שמעו אותי הכי גרוע, אז אני יכול להמשיך לדבר באותה מידת חוסר שטף כי כבר שמעו אותי וכבר קיבלו אותי ככה אז אין מה להתאמץ לדבר יותר שוטף. לעומת זאת אם תחכה קצת, עד שתרגיש יותר בנוח ותדבר ביותר שטף, אז כבר לא תרשה לעצמך להגיע לרמה הכי גרועה של הגימגום לפני האנשים הללו. עובדה, עם ההורים ועם חברים קרובים שאני מדבר איתם כל יום, אני מגמגם יותר. עם אנשים זרים, פחות. כמובן, שכל מה שכתבתי נכון רק לגבי עצמי.

 

[a9981]

תגובתי, דעתי.

באמת שאף פעם לא חשבתי בכיוון הזה. אצלי זה בדרך כלל הפוך ממך (ראה פיסקה אחרונה). אני בכל מצב אעשה מאמץ לדבר שוטף (כשאני אומר מאמץ, אני לא מתכוון לאיזשהיא שיטה מסויימת, אלא סתם מנסה לדבר שוטף), גם אם זה בן-אדם שגימגמתי איתו בעבר. אני לא יכול לחשוב על מישהו שכשאני מדבר איתו אני אומר לעצמי: איתו כבר גימגמתי, אז מותר לי להמשיך באותו קו עכשיו. (למרות שיכול להיות שזה קורה בתת מודע). רוב הזמן קורה בדיוק ההפך, עם בן אדם שכבר גימגמתי בחברתו, כל המתח של הנסיון להסתיר את הגמגום יורד, מה שהופך את השיחה להרבה יותר שוטפת. הקרח נשבר. דווקא עם אנשים שאני מכיר, הדיבור יותר קל.

 

[IllUS CratioN]

../images/Emo142.gifמנסיונך האישי

זה באמת עוזר לך

?

 

[a9981]

נסיוני האישי

אומנם כוונת את השאלה לשוקי..אבל גם אני אענה. ידוע לי מנסיוני האישי שאם אני צריך לעשות מספר שיחת טלפון בבוקר, בדרך כלל השיחה הראשונה הולכת ככה ככה, או לפעמים לא הולכת בכלל, ואז לקראת השיחה ה-4 ה-5 אני מרגיש כבר הרבה יותר ניחוח, כאילו "התאמנתי" על הדיבור. ואכן, השטף משתפר, גם למשך שאר היום. דבר זה ניכר גם בשיחות פנים מול פנים ולא רק בשיחות טלפון. השטף שלי יותר טוב (בממוצע) בתקופת הלימודים במכללה, מאשר בחופשות, כי במכללה אני מדבר דיי הרבה, דבר שבא לידי ביטוי גם כשאני יוצא מהמכללה. יש "קוץ" אחד בכל הסיפור הזה, שמתי לב שכשאני הולך לישון, וקם למחרת, הכל נעלם וצריך להתחיל מאפס. כאילו השינה עושה איזשהו delete לכל מה שהשגת במשך היום (מבחינת הדיבור). לפעמים כשאני לא הולך לישון בשעות "נורמליות", ונשאר ער לתוך הלילה או הבוקר שלמחרת, ההשפעה של יום האתמול עדיין ניכרת. לסיכום, כשאני צריך ללכת לדבר עם מישהו "חשוב", אני משתדל לפני זה לדבר כמה שיותר עם אנשים שלא ממש איכפת לי לגמגם לידם (מוכרים ולא מוכרים). בדרך הזאת, אני מגיעה לשיחה החשובה יותר ניחוח, יותר שוטף. עובדה. אם הייתי מצייר את שטף הדיבור בגרף, זה היה גרף עולה ועולה ככל שדיברתי יותר באותו יום. (אני לא פוסל את העובדה שיכולים להיות לתופעה הזאת אצלי גם הסברים אחרים). כמובן, כל הנאמר מתייחס רק אליי. (כמו שאומרת הכותרת).