../images/Emo142.gifשבת שלום
ראשית,ברצוני להודות על הפורום הזה,אמנם אינני כותבת פעילה פה אולם,אני לומדת המון מכתיבתכם..ושאלתי, לאחר שבתי חזרה מהמזרח,התפרצה אצלה מחלת הסכיזופרניה,הטריגר כמובן,פטריות הזיה... היא אושפזה ב8 השנים האחרונות כ-10 או 12 פעמים,לרוב זה קרה אחרי עישון גראס, היא נכנסה למצבים פסיכוטים קשים,וכתוצאה מכך היינו חייבים לאשפזה. כמובן שאת התרופות היא סרבה ומסרבת לקחת עד היום. בשנה האחרונה היא מתגוררת עם בן זוג (במצבה),שניהם מעשנים סמים וכמובן שאינם מקבלים כל טיפול תרופתי. חלפה שנה,ציפינו לנפילה,צפינו לנורות אזעקה, היא עדיין במצבה ה"רגיל".כמובן שעם הפרעות קשב וריכוז,חוסר יכולת להתמיד בעבודה,ובילבול תמידי. שנה שלמה ולא היתה נפילה למצב פסיכוטי,שנה שלימה ולא היתה סיבה לאשפוז. ואין זה אומר שמצבה טוב, אולם,אין התדרדרות במצבה הנפשי. הלוואי והיתה מוכנה לקבל טיפול תרופתי,הלוואי והיתה מוכנה לקבל עזרה נפשית,היא בחרה לחיות את חייה,ואנחנו כמובן תומכים בה כלכלית, אני יודעת שאין זה הפתרון ההולם למצבה, שאלתי היא, האם מגיע שלב במחלה שבו המצב הופך להיות סטטי? כלומר,לא טוב,אולם ללא התופעות הקודמות בהן נאלצנו לאשפזה? היא עדיין מעשנת סמים,מה שהיינו בטוחים שזה הגורם למצבים הקשים,ולמרות הכל,היא ממשיכה בחייה,במלחמת ההישרדות שלה, אינה מזיקה לעצמה,(יחסית לשנים הקודמות) ואינה מזיקה גם לסובבים אותה, היא עדיין חולה, חולה מאד..ובכל זאת? עברה שנה וה"שקט" הזה עד כמה שאפשר נשמר.
ראשית,ברצוני להודות על הפורום הזה,אמנם אינני כותבת פעילה פה אולם,אני לומדת המון מכתיבתכם..ושאלתי, לאחר שבתי חזרה מהמזרח,התפרצה אצלה מחלת הסכיזופרניה,הטריגר כמובן,פטריות הזיה... היא אושפזה ב8 השנים האחרונות כ-10 או 12 פעמים,לרוב זה קרה אחרי עישון גראס, היא נכנסה למצבים פסיכוטים קשים,וכתוצאה מכך היינו חייבים לאשפזה. כמובן שאת התרופות היא סרבה ומסרבת לקחת עד היום. בשנה האחרונה היא מתגוררת עם בן זוג (במצבה),שניהם מעשנים סמים וכמובן שאינם מקבלים כל טיפול תרופתי. חלפה שנה,ציפינו לנפילה,צפינו לנורות אזעקה, היא עדיין במצבה ה"רגיל".כמובן שעם הפרעות קשב וריכוז,חוסר יכולת להתמיד בעבודה,ובילבול תמידי. שנה שלמה ולא היתה נפילה למצב פסיכוטי,שנה שלימה ולא היתה סיבה לאשפוז. ואין זה אומר שמצבה טוב, אולם,אין התדרדרות במצבה הנפשי. הלוואי והיתה מוכנה לקבל טיפול תרופתי,הלוואי והיתה מוכנה לקבל עזרה נפשית,היא בחרה לחיות את חייה,ואנחנו כמובן תומכים בה כלכלית, אני יודעת שאין זה הפתרון ההולם למצבה, שאלתי היא, האם מגיע שלב במחלה שבו המצב הופך להיות סטטי? כלומר,לא טוב,אולם ללא התופעות הקודמות בהן נאלצנו לאשפזה? היא עדיין מעשנת סמים,מה שהיינו בטוחים שזה הגורם למצבים הקשים,ולמרות הכל,היא ממשיכה בחייה,במלחמת ההישרדות שלה, אינה מזיקה לעצמה,(יחסית לשנים הקודמות) ואינה מזיקה גם לסובבים אותה, היא עדיין חולה, חולה מאד..ובכל זאת? עברה שנה וה"שקט" הזה עד כמה שאפשר נשמר.
