[sully]

../images/Emo14.gif

אני חיה כבר חודש די רחוק ממי שהלב שלי שייך לו. ותמיד עולה השאלה, כמה תמימות מעורבת באהבה הזאת? כמה מציאותית היא אם בכלל? והראש יודע שהוא האחד שהייתי מתחתנת איתו ביום מן הימים, החיצוניות, הפנימיות, השילוב של שנינו ביחד... והצלחתי להחזיק מעמד בלעדיו למרות שעם כל רגע שעבר רק ידעתי כמה אני אוהבת אותו... באמת אוהבת אותו... אני כל כך רוצה להחזיק את הביחד למרות שאני זאת שביקשתי את הלחוד... יש למישהו הצעה רומנטית לבילוי או מתנה שאני יכולה לעשות כדי לזכור את אותו רגע שלי ושלו? הרגע שניצור את מה שהיה פעם?

 

[*חתולה*]

הלוואי

והייתה לי הצעה שכזו. לעיתים נדמה, שהאדם שיוזם את הפרידה קל לו יותר. תיאורטית זה אמור להיות נכון. מעשית זה נראה לי אחרת. את לא כותבת מדוע נפרדו דרככם, ייתכן והיית חייבת. לעיתים דבר שקשה להשיג אותו רצוי הוא יותר. אם החלטת בלב שלם שאת חייבת את הלחוד לכי עם ליבך ועם החלטתך. אותו רגע בזמן שהיה לא ניתן לשחזר אותו שנית. אותו רגע היה לו את הייחודיות שלו, "הדבק" הזה שיצר לכם כנראה את הביחד. אם דרכיכם לא תפגשנה שוב אחד עם השני תחשבי על כל אותם רגעים יפים שהיו לכם, זכרונות. אף פעם רגע אחד איננו דומה לרגע אחר. החזיקי מעמד שולי

 

[מייקי69]

זה עבר 3 דפים

ותשובות - איין (כמעט) אולי בכל זאת????