סקוטי טופי
New member
../images/Emo14.gifהצילו
אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל , איך לתרגם החוצה את מה שאני מרגישה בפנים , מה עושים עם כל הרגש הזה שמאיים להטביע אותי שוב . אני אפילו לא יודעת מה יש בו, יש בו הכל ואן בו כלום הוא בהיר לי כמו חידה , ואני מלקטת עליו עוד פרט קטן ומחברת טותו לשרשרת קטועה. לא רציתי שזה יקרה לי , האהבה החד צדדית הזאת פוגעת בי הורסת אותי שולטת עלי, ברוך הבא אדון חדש שפחתך מחכה לך כנועה בוא ומשול על חיי. הלוואי ויכולתי להתאהב בצורה נורמלית שתהיה לי אהבה רומנטית עם פרפרים ופרחים אהבה מעצבת ולא אהבה משתקת, אצלי אין פרפרים נחיל צרעות התנחל לי בלב ואחחח כמה שזה כואב, ובמקום פרחים אני מוקפת בסרפדים וכל תנועה מכאיבה לי. קשה לי לנשום שאני רואה אותו וקשה לי לנשום שאני רק חושבת עליו, ועדין אני לא מסוגלת שלא לחשוב עליו. בכל פעם שאני נתקלת בשם שלו אני נחנקת ובכל זאת מנסה למצוא אותו במרחביו הגדולים והפתוחים של האינטנרנט מקלידה את שמו ומביטה איך נפתח בפניי עולם שלם השייך רק לו . אני מדמיינת אותו בביתו מקריא ספר לילדים שלו לא מודע לקיומי לא יודע שהימים עוברים לאט כשהוא לא ליידי לא מאיר עליי בנכחותו. מה לכל הרוחות עושים עם אהבה כזאת שכמו חתן וכלה הולכת צמוד עם הדיכאון המתוק שלי , איך אפשר לחיות בלעדיו ומה בסך הכל ביקשתי , שיאהבו אותי שאני לא אפול שוב לאותה מלכודת אהבה עטופה בדבש אבל דבש זה דבר מדביק הוא נצמד ולא יוצא, מה עושים כשהלב וכל תא בגוף צועק את שמו א. מ.י.ר ואף אחד לא מקשיב והוא לא רואה ואני נשארת עם הכאב העצום הזה? תסבירו לי אנשים יקרים מה עושים במקרה כזה? נ.ב אני חדשה בפורום.
אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל , איך לתרגם החוצה את מה שאני מרגישה בפנים , מה עושים עם כל הרגש הזה שמאיים להטביע אותי שוב . אני אפילו לא יודעת מה יש בו, יש בו הכל ואן בו כלום הוא בהיר לי כמו חידה , ואני מלקטת עליו עוד פרט קטן ומחברת טותו לשרשרת קטועה. לא רציתי שזה יקרה לי , האהבה החד צדדית הזאת פוגעת בי הורסת אותי שולטת עלי, ברוך הבא אדון חדש שפחתך מחכה לך כנועה בוא ומשול על חיי. הלוואי ויכולתי להתאהב בצורה נורמלית שתהיה לי אהבה רומנטית עם פרפרים ופרחים אהבה מעצבת ולא אהבה משתקת, אצלי אין פרפרים נחיל צרעות התנחל לי בלב ואחחח כמה שזה כואב, ובמקום פרחים אני מוקפת בסרפדים וכל תנועה מכאיבה לי. קשה לי לנשום שאני רואה אותו וקשה לי לנשום שאני רק חושבת עליו, ועדין אני לא מסוגלת שלא לחשוב עליו. בכל פעם שאני נתקלת בשם שלו אני נחנקת ובכל זאת מנסה למצוא אותו במרחביו הגדולים והפתוחים של האינטנרנט מקלידה את שמו ומביטה איך נפתח בפניי עולם שלם השייך רק לו . אני מדמיינת אותו בביתו מקריא ספר לילדים שלו לא מודע לקיומי לא יודע שהימים עוברים לאט כשהוא לא ליידי לא מאיר עליי בנכחותו. מה לכל הרוחות עושים עם אהבה כזאת שכמו חתן וכלה הולכת צמוד עם הדיכאון המתוק שלי , איך אפשר לחיות בלעדיו ומה בסך הכל ביקשתי , שיאהבו אותי שאני לא אפול שוב לאותה מלכודת אהבה עטופה בדבש אבל דבש זה דבר מדביק הוא נצמד ולא יוצא, מה עושים כשהלב וכל תא בגוף צועק את שמו א. מ.י.ר ואף אחד לא מקשיב והוא לא רואה ואני נשארת עם הכאב העצום הזה? תסבירו לי אנשים יקרים מה עושים במקרה כזה? נ.ב אני חדשה בפורום.