back to school

[אוהד סמט]

לפי דעתי

הגדרת בצורה מאוד מדוייקת את אותה הנקודה שעוד לא הגעתי אליה.

 

[avshalomat]

תודה כפרה

אין לך מושג כמה שעות ישבתי וחשבתי על זה, (אם הייתי מקבל על זה נקודות אקדמיות מזמן הייתי בדיסטרציה ולא בסמינריון).

 

[avshalomat]

וכמובן כל מאמצי

הם חלק זעיר משורה של נאשים וחשיבה לפני

 

[amir_aikido]

שאיפה לשלמות

בשרשור ענק בעבר, אני קראתי לזה- "שאיפה לשלמות", וטענתי כי זהו אחד המאפיינים של כל אמנות באשר היא, ויש לאלמנט הזה השפעה על רוח האדם (האם בהכרח רק ל"טוב" ולא ל"רע"? לא יודע - זו שאלה של הגדרה). אמיר

 

[ננדין]

ואם היו אומרים למורה שלך קי?

הוא היה מבין?

 

[דלית - delete]

שתי מילות בנושא, ברשותכם

מורים רבים מסוגלים ואומרים במילים ממש את מה שהבינו מתוך עשייה של אמנות הלחימה שלהם. גישה לחיים, אם מתורגלת במודע, תזלוג גם לחיי היוםיום. ועדיין - מה בין זה ובין רוח? לגבי האגב האחרון - האם קיבלתם את כל הדרוש לצורך עבודה מהבית? הכוונה למחשב על חשבון העבודה, טלפון מטעם העבודה (כן, כולל שיחות לחו"ל), מדפסת אם צריך, חשבון אינטרנט אם צריך, מכונת אספרסו, מנוי לעיתון יומי, שולחן עבודה, כיסא וכיסא לאורחים, רמקולים ומזכירה? כי אם לא, אין להם זכות לדרוש מכם לעשות משהו מהבית. בוודאי לא בסופ"ש. בוודאי לא בלי פיצוי נאות (למשל שתמשיכו להיות מועסקים לפחות עוד שבוע).

 

[דלית - delete]

וכמובן כבר אמרו זאת לפני, טוב יותר

אם כי באנגלית

I would argue that neo-Confucianist methods of self-cultivation constitute about 80% of the training in koryu (old-style) martial arts, so it is a pity that no one has bothered to explain these in English. There is some information about Confucian methods of training used in China, but it cannot be automatically applied to the Japanese context. Basically, neo-Confucian training emphasizes pattern repetition (rei or etiquette; i.e., kata). The kata actually are metaphysical ideals (or platonic ideals; ri or li) that are given physical form (embodied; ji or shih) by breath (i.e., ki or qi; sometimes translated as "energy," but "breath" gives a better sense of what it involves). One performs breathing exercises while repeating kata to internalize (embody) abstract ideals. These ideals have moral implications, but they are not themselves moral abstractions. In other words, there is little discussion of "good vs. bad", only emphasis on the "good way to do something." Everything is very concrete, very physical, and very repetitious. The kata embody Confucian notions of self-control, social harmony, etiquette, respect for elders, and obedience to the teacher.​

http://ejmas.com/jalt/2006jalt/jcsart_bodiford_0206.html

 

[אוהד סמט]

זו טענה אחת מבין כמה

ויש אחרות המקובלות עלי יותר. אחת מהן ניתנת לתימצות במשפט "עברי, דבר עברית" והאחרת במשפט החביב על יצחק, "חוכמה בגויים תאמין, תורה בגויים - אל תאמין". כל זה בלי ליפול לגזענות יהודית.

 

[דלית - delete]

מה אתה מנסה להגיד?

ברצינות, לא הבנתי מה הקשר בין הקובלנה על השימוש בלועזית, לבין משפט הכותרת שלכאורה מתייחס לתוכן הטענה, לא לשפה בה נכתבה.

 

[אוהד סמט]

קיצרתי מדי

לא התכוונתי נגד האנגלית בהודעה. התכוונתי "עברי דבר עברית" במובן של ישראלי - תרגל א"ל כמו ישראלי. הרבה פעמים אנחנו לא מרויחים מהנסיון להדימות ליפנים\סינים\פיליפינים. הכוונה היא שכותב ההודעה יכול לטעון שא"ל מורכבות במידה רבה מנאו קונפוציאניזם אבל אני די בטוח שפדור אמיליאננקו לא יסכים איתו.

 

[Tonjin]

זו אמירה מעניינת, על פניה היא נשמעת

נכון, אבל ככל שאני חושב על זה יותר אני מבין פחות אין אפשר לתרגל א"ל כמו ישראלי (או אנגלי, או פריזאי לצורך העניין) אני מבין את הצורך בשיטות אימון שונות והתאמה של הטכניקות לזמנים משתנים - אני יכול אפילו להבין פחות או-יותר למה הכוונה בלימוד בסגנון יפני קלאסי, שיטות לימוד סיניות מסורתיות או עם "תבלון פיליפיני"... אני לא ממש יכול לדמיין (לא בצורה מחמיאה לפחות) במה הכוונה בתרגל לחימה כמו ישראלי..

 

[אוהד סמט]

אני לא מספיק מנוסח בעניין הזה

אבל המציאות הישראלית שונה מהמציאות שבה המציאו את אמנויוצ הלחימה האלה. מספיק שכמעט כל אחד שמתרגל א"ל היה חייל בצבא "אמיתי", כזה שיורים בו באנשים. גם המציאות היומיומית (לא ישראלית? אולי מערבית?) היא שונה מהמציאות שבה הומצאו אמנויות הלחימה וגם רוב אם לא כל תורות ה"רוח" המזרחיות. אני חושב שיש התאמות שצריכות להעשות ביחס למציאות הזו.

 

[Tonjin]

שמע, יש לי פיג'מה אחת ממשי וגם גי

אחד או שניים מכותנה, ואני גם לא מפה ככה שאני בטח נופל בקטגורייה הזו שאתה לא כ"כ אוהב.. (אבל אני לפחות לא ממש מורה...) אבל פרחי דובדבן זה מה זה יפה, כ"כ יפה שאין מה להשחית על זה מילים, צריך לראות... לפחות פעם אחת..

 

[אוהד סמט]

אובער חוכעם

טיט מיר אה טוייבע

 

[Tonjin]

wo bu jie Yiddish....

(אתה יודע, לא מפה וכאלה...

)

 

[מטאטא]

פרקטיקה ורוחניות

באמנויות לחימה רבות רומזים או מדברים באופן גלוי על סוג של קשר שקיים בין אימון בא.ל. לבין להתפתחות אישית \ רוחנית \ הגשמה עצמית \ איך שלא תקרא לזה. אפשר לנסח את הקשר, בצורה גסה, במשוואה: לוחם טוב = אדם טוב. הדילמה, כפי שאני מבין אותה, הולכת בערך ככה: מצד אחד אנחנו מבינים שלחימה איננה קשורה בהכרח להתפתחות אישית \ רוחנית \ הגשמה עצמית \ איך שלא תקרא לזה. ברור שיכול להיות לוחם מופלא שהוא גם חרא של בן אדם, ובינו לבין התפתחות רוחנית (מה שזה לא אומר) אין דבר וחצי דבר. מצד שני אנחנו מבינים שיכול להיווצר קשר כלשהו בין לחימה לתחום ההתפתחות הרוחנית. הרבה אנשים מדברים על זה ומרגישים שזה מה שקרה להם בעקבות האימון. זאת ועוד, מאיזושהי סיבה, היסטורית או פילוסופית או אחרת, נוצר קשר בין פרקטיקת הלחימה לרוחניות. אז בקיצור, למה לא להפריד בין הדרכים? למה לא לומר כך: הקונג פו \ נינג'יטסו \ קרטה \ אייקידו שלנו מורכב משני חלקים עיקריים: החלק הראשון הוא אמנות הלחימה. באמנות הלחימה אנחנו פשוט לומדים ללכת מכות ממש טוב. החלק השני הוא דרך ההתפתחות הרוחנית. אפשר ללמוד את זה גם בלי להילחם, אבל אצלנו לומדים את זה עם להילחם. במקרה, או שלא במקרה, שני התחומים מזינים ומעשירים זה את זה, אבל זה לא חייב להיות ככה. נראה לי שהפרדה שכזאת תעשה קצת סדר בעניינים, ותבהיר גם למאמנים וגם למתאמנים מה בדיוק הם מתיימרים לעשות בצורה מקצועית.

 

[מיתר נדיר]

הנקודה שאני רציתי להדגיש היא

שגם אין יותר מדי קשר בין להיות מפותח רוחנית לבין להיות אדם טוב. אולי נחזור קצת ליידישקייט: משולים בני ישראל לארבעת המינים: מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח - כך ישראל יש בהם שיש להם תורה (=התפתחות רוחנית) וגם מעשים טובים (=הם בני אדם טובים). אבל יש גם כאלה שיש בהם רק התפתחות רוחנית והם בני אדם חרא, ויש כאלה שהם בני אדם טובים חפים מכל רוחניות, ויש כמובן כאלה שאין להם לא זה ולא זה.

 

[דלית - delete]

אם כך, אפשר לקבל הסבר כלשהו

למושג "רוחני"? כיצד שאלת הקיום האנושי קשורה במשהו להתפתחות? כלומר - האם הטענה היא שאדם שמהרהר בינו לבין עצמו על משמעות קיומו הוא אדם מפותח יותר רוחנית מאדם שרק שומע מוסיקה טובה ונהנה מיצירות אמנות? או אולי היסטוריון שחוקר באופן אקדמי את תרבויות העבר ומקורות תרבותנו הנוכחית מפותח משניהם? מהי התפתחות רוחנית לשיטתך?

 

[מטאטא]

אין לי בעיה עם זה

מכיוון שלא ממש הגדרתי מהי התפתחות רוחנית או מוסרית או מה שזה לא יהיה. מצידי אפשר לקרוא לזה "רכיב X". העניין הוא שמדברים עליו די הרבה באומנויות לחימה.

 

[אוהד סמט]

מטאטא

אמנות היכולת היא המצאה מעולה של בן, אבל היא המצאה ייחודית מאוד. כשאני מתעניין בהבנות שמקבלים מאימון ארוך טווח בא"ל אני מתעניין בסוג אחד בלבד, וזה הסוג שמתפתח אצל אלו שנלחמים המון שנים (בין אם בזירה, בא"ל מכוונת זירה או פשוט בא"ל "מסורתית" כלשהי אבל שכוללת קרבות אינטנסיבים באופן קבוע). כל השאר לא מעניין אותי, אישית, למרות שדי הרבה אנשים, כך נראה, שואבים מ"כל השאר" עניין רב וגם סיפוק. דעתי היא גם שחלק גדול מ"כל השאר" לא באמת קשור לאמנויות לחימה אלא הוא הרכבה חיצונית, בחלקה מיותרת לחלוטין, שמתאפשרת כאשר מתרגלים משהו שמבחינה טכנית קרבית הוא לא תמיד יישומי. זה חלק אחר של "כל השאר". את שאר החלקים איני מכיר.