אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מחקרים על ADHD
- פותח הנושא zivadina
- פורסם בתאריך
רצפים התנהגותיים של ילדים ADHD
רקע: ההתנהגות של ילדים ADHD מתוארת כמשתנה מאוד, בנוסף להיותם היפראקטיביים, אימפולסיביים ובלתי מרוכזים. סיבה אחת לכך שלולה להיות שאינם רוכשים רצפים שלמים ושימושיים של התנהגות, בגלל חיזוק בלתי יעיל והפסקת תהליכים. התאוריה ההתפתחותית של ADHD מציעה כי תהליכים התנהגותיים אלה הם בלתי יעילים בגלל תת פעילות של מערכות הדופאמין, המתבטאת בחלון הזדמנויות צר מהרגיל לגרוי והתנהגות מטרימים (קודמים לפעולה) והרצף שלהם. השפעה אחת של זה עלולה להתבטא בלמידה מאוחרת מדי של רצפים התנהגותיים, ורכישה של רצפים התנהגותיים קצרים בלבד ב-ADHD. בסופו של דבר מובילות השפעות אלו ללקות בהתפתחות השליטה בהתנהגות המילולית והשליטה העצמית. המחקר הנוכחי בדק רכישת רצפי תגובה אצל ילדים ADHD. שיטות: 15 בנים ADHD ו-13 בנים "רגילים", גילאי 6-9 שנים, ביצעו משימת מחשב אשר הוצגה בפניהם כמשחק עם שני ריבועים על המסך. לריבוע אחד התלווה תגמול. המשימה דרשה תגובה באמצעות עכבר המחשב עם אפשרויות תגמול במרווחי זמן שונים. התגמולים היו תמונות של דמויות מצוירות ותכשיטים זולים. נערך ניתוח של מיקומי התגובות (מימד מרחבי) ועיתויי התגובות (מימד זמן) של כל נבדק ביחס לעצמו ב-5 מרווחי זמן. תוצאות: ילדים ADHD רכשו רצפי תגובה קצרים יותר משל אלו שרכשו הילדים ה"רגילים" במימד המיקום. אף אחת מן הקבוצות לא הפגינה יכולת חיזוי בזמן. רצף התגובות במדד הקשור להבחנה בין גרויים היה תואם לדירוג של ההורה את איפיוני ה-ADHD של ילדו. מסקנות: הממצאים מציעים כי ילדים ADHD מתקשים ללמוד רצפי התנהגות ארוכים, במיוחד בקשר למיקום התגובה, בגלל חלון הזדמנויות צר יותר של חיזוקים עבור ביצוע יעיל. המחקר מייצג גישה חדשה לניתוח הדינמיות של ההתנהגות מרגע לרגע, ותומך בתאוריה שתהליכי חיזוק הם שונים ב-ADHD מאשר בשאר האוכלוסייה. מילות מפתח: חיזוק, רצף של תגובות, התנהגות סדרתית, השתנות (הפכפכות), שליטה תנועתית, תיאום עצמי, יחידות התנהגות.
רקע: ההתנהגות של ילדים ADHD מתוארת כמשתנה מאוד, בנוסף להיותם היפראקטיביים, אימפולסיביים ובלתי מרוכזים. סיבה אחת לכך שלולה להיות שאינם רוכשים רצפים שלמים ושימושיים של התנהגות, בגלל חיזוק בלתי יעיל והפסקת תהליכים. התאוריה ההתפתחותית של ADHD מציעה כי תהליכים התנהגותיים אלה הם בלתי יעילים בגלל תת פעילות של מערכות הדופאמין, המתבטאת בחלון הזדמנויות צר מהרגיל לגרוי והתנהגות מטרימים (קודמים לפעולה) והרצף שלהם. השפעה אחת של זה עלולה להתבטא בלמידה מאוחרת מדי של רצפים התנהגותיים, ורכישה של רצפים התנהגותיים קצרים בלבד ב-ADHD. בסופו של דבר מובילות השפעות אלו ללקות בהתפתחות השליטה בהתנהגות המילולית והשליטה העצמית. המחקר הנוכחי בדק רכישת רצפי תגובה אצל ילדים ADHD. שיטות: 15 בנים ADHD ו-13 בנים "רגילים", גילאי 6-9 שנים, ביצעו משימת מחשב אשר הוצגה בפניהם כמשחק עם שני ריבועים על המסך. לריבוע אחד התלווה תגמול. המשימה דרשה תגובה באמצעות עכבר המחשב עם אפשרויות תגמול במרווחי זמן שונים. התגמולים היו תמונות של דמויות מצוירות ותכשיטים זולים. נערך ניתוח של מיקומי התגובות (מימד מרחבי) ועיתויי התגובות (מימד זמן) של כל נבדק ביחס לעצמו ב-5 מרווחי זמן. תוצאות: ילדים ADHD רכשו רצפי תגובה קצרים יותר משל אלו שרכשו הילדים ה"רגילים" במימד המיקום. אף אחת מן הקבוצות לא הפגינה יכולת חיזוי בזמן. רצף התגובות במדד הקשור להבחנה בין גרויים היה תואם לדירוג של ההורה את איפיוני ה-ADHD של ילדו. מסקנות: הממצאים מציעים כי ילדים ADHD מתקשים ללמוד רצפי התנהגות ארוכים, במיוחד בקשר למיקום התגובה, בגלל חלון הזדמנויות צר יותר של חיזוקים עבור ביצוע יעיל. המחקר מייצג גישה חדשה לניתוח הדינמיות של ההתנהגות מרגע לרגע, ותומך בתאוריה שתהליכי חיזוק הם שונים ב-ADHD מאשר בשאר האוכלוסייה. מילות מפתח: חיזוק, רצף של תגובות, התנהגות סדרתית, השתנות (הפכפכות), שליטה תנועתית, תיאום עצמי, יחידות התנהגות.
נדודי שינה כרוניים ללא הסבר ב-ADHD
כדי לחקור אם נדודי שינה כרוניים בלתי מוסברים ב-ADHD היא הפרעה במחזור השינה היומי, אספו ממצאיבדיקת אקטיגרף של מחזור השינה היומי ושל התחלת הופעת מלטונין בזמן של עמעום אור (ייצור מלטונין מתחיל ומתחזק את השינה). את הממצאים האלה השוו בין קבוצת ילדים ADHD עם הפרעות שינה כרוניות בלתי מוסברות לבין קבוצת ילדים ADHD ללא הפרעות שינה. נחקרו 87 ילדים גילאי 6-12 שאובחנו בהקפדה כ-ADHD עם הפרעות שינה כרוניות ולא נטלו תרופות להפרעת קשב, לעומת 33 ילדים ADHD ללא הפרעות שינה שאובחנו במרכזי בריאות שונים. הילדים היו מחוברים לאקטיגרף במשך שבוע שלם, 24 שעות ביממה, ועברו בדיקות רוק לאיתור מלטונין. הילדים עם הפרעות שינה נרדמו בשעה 21:38 בממוצע, לעומת הילדים ללא הפרעות שינה שנרדמו בשעה 20:49 בממוצע. המלטונין התחיל לפעול אצל הילדים עם הפרעות השינה בשעה 20:32 בממוצע, לעומת בשעה 19:47 בממוצע בקבוצה השנייה. זמן היקיצה אצל הילדים עם הפרעות שינה היה מאוחר משל אלה ללא הפרעות שינה. לא נמדד הבדל במהלך השינה בין הקבוצות. מסקנה: ילדים ADHD עם בעיות שינה כרוניות בלתי מוסברות מפגינים מצב שינה מעוכב והופעת מלטונין מאוחרת בהשוואה לילדים ADHD ללא בעיות שינה.
כדי לחקור אם נדודי שינה כרוניים בלתי מוסברים ב-ADHD היא הפרעה במחזור השינה היומי, אספו ממצאיבדיקת אקטיגרף של מחזור השינה היומי ושל התחלת הופעת מלטונין בזמן של עמעום אור (ייצור מלטונין מתחיל ומתחזק את השינה). את הממצאים האלה השוו בין קבוצת ילדים ADHD עם הפרעות שינה כרוניות בלתי מוסברות לבין קבוצת ילדים ADHD ללא הפרעות שינה. נחקרו 87 ילדים גילאי 6-12 שאובחנו בהקפדה כ-ADHD עם הפרעות שינה כרוניות ולא נטלו תרופות להפרעת קשב, לעומת 33 ילדים ADHD ללא הפרעות שינה שאובחנו במרכזי בריאות שונים. הילדים היו מחוברים לאקטיגרף במשך שבוע שלם, 24 שעות ביממה, ועברו בדיקות רוק לאיתור מלטונין. הילדים עם הפרעות שינה נרדמו בשעה 21:38 בממוצע, לעומת הילדים ללא הפרעות שינה שנרדמו בשעה 20:49 בממוצע. המלטונין התחיל לפעול אצל הילדים עם הפרעות השינה בשעה 20:32 בממוצע, לעומת בשעה 19:47 בממוצע בקבוצה השנייה. זמן היקיצה אצל הילדים עם הפרעות שינה היה מאוחר משל אלה ללא הפרעות שינה. לא נמדד הבדל במהלך השינה בין הקבוצות. מסקנה: ילדים ADHD עם בעיות שינה כרוניות בלתי מוסברות מפגינים מצב שינה מעוכב והופעת מלטונין מאוחרת בהשוואה לילדים ADHD ללא בעיות שינה.
יציבות ודיוק בביצועי ADHD
המחקר בדק את העיתוי המדויק של תגובה תנועתית אצל 46 מתבגרים ADHD לעומת 44 נערים "רגילים". לנערים ניתנה משימת הקשה ומשימת הטרמה (המצריכה הכנה לביצוע). משימת ההקשה נמדדה במרווחים של 1000 אלפיות השנייה כדי לבדוק את יציבות/ השתנות מהירות התגובה של הנבדק ביחס לעצמו. הנערים עם ADHD הפגינו השתנות רבה יותר במהירות התגובה במשימת ההקשה, וכן חוסר דיוק רב יותר במשימת ההטרמה. בשתי הקבוצות הופגן תיאום ברור אצל כל נבדק בין מידת ההשתנות במשימת ההקשה לבין מידת הדיוק במשימת ההטרמה. ממצאים אלה מציעים כי מתבגרים עם ADHD סובלים מפגם בעיתוי המדויק של תגובה תנועתית גם בתחום הייצוג הקוגניטיבי וגם בתחום הביצוע התנועתי.
המחקר בדק את העיתוי המדויק של תגובה תנועתית אצל 46 מתבגרים ADHD לעומת 44 נערים "רגילים". לנערים ניתנה משימת הקשה ומשימת הטרמה (המצריכה הכנה לביצוע). משימת ההקשה נמדדה במרווחים של 1000 אלפיות השנייה כדי לבדוק את יציבות/ השתנות מהירות התגובה של הנבדק ביחס לעצמו. הנערים עם ADHD הפגינו השתנות רבה יותר במהירות התגובה במשימת ההקשה, וכן חוסר דיוק רב יותר במשימת ההטרמה. בשתי הקבוצות הופגן תיאום ברור אצל כל נבדק בין מידת ההשתנות במשימת ההקשה לבין מידת הדיוק במשימת ההטרמה. ממצאים אלה מציעים כי מתבגרים עם ADHD סובלים מפגם בעיתוי המדויק של תגובה תנועתית גם בתחום הייצוג הקוגניטיבי וגם בתחום הביצוע התנועתי.
יציבות בסוג ה-ADHD בגילאים הצעירים
רקע: הגדרת ADHD לפי מדריך הפסיכיאטרים האמריקני, DSM-IV, כוללת שלוש תתי קבוצות של ההגדרה: הסוג המשולב-ADHD (היפראקטיביות, אימפולסיביות ומוסחות), הסוג הבלתי קשוב-ADD (מוסחות בלבד) והסוג ההיפראקטיבי-HDD (היפראקטיביות ואימפולסיביות ללא מוסחות). מטרה: לבדוק אם הגדרות אלו הן יציבות לאורך זמן על מנת להיות תקפות אצל הנבדק תמיד. אופן הבדיקה: מחקר לאורך 8 שנים עם הישארות של 89% מן הנבדקים אשר כלל 7 הערכות תקופתיות. נבדק השינוי בהגדרת הסוג במהלך שנים 2-8 של המחקר. נבדקים: 118 ילדים גילאי 4-6 אשר אובחנו כ-ADHD בעלי לקויות בשתי מערכות לפחות (היפראקטיביות, אימפולסיביות ומוסחות) בהערכה אחת לפחות לפי DSM-IV תוצאות: מספר הילדים אשר ניתן להגדיר כ-ADHD ירד במשך השנים, אבל רובם נשארו בתחום ההגדרה הכללית. ADHD משולב = בתחילה 83 ילדים. HDD = בתחילה 23 ילדים. ADD = בתחילה 12 ילדים. הסוג הכי יציב באופן יחסי היה הסוג המשולב (ADHD), בעוד שבשאר הסוגים היו שינויים בהגדרות במשך השנים, במיוחד בסוג ההיפראקטיבי-אימפולסיבי (HD). מסקנות: בגילאים הצעירים, הסוג המשולב והסוג הבלתי קשוב יכולים להיות יציבים מספיק כדי להבחין בין קבוצות לצרכי מחקר, אבל נראה כי אינם יציבים מספיק לשם הערכה רפואית של ילדים בודדים. בדרך כלל ילדים מן הסוג ההיפראקטיבי-אימפולסיבי אינם נשארים בהגדרה זו לאורך זמן. הם עלולים לאבד את אפיוני ההפרעה הכללית, אבל לרוב עוברים לסוג הבלתי קשוב. יש לשקול אבחונים מתמשכים לפי אפיונים של היפראקטיביות-אימפולסיביות במקום החלוקה לסוגים של DSM-IV.
רקע: הגדרת ADHD לפי מדריך הפסיכיאטרים האמריקני, DSM-IV, כוללת שלוש תתי קבוצות של ההגדרה: הסוג המשולב-ADHD (היפראקטיביות, אימפולסיביות ומוסחות), הסוג הבלתי קשוב-ADD (מוסחות בלבד) והסוג ההיפראקטיבי-HDD (היפראקטיביות ואימפולסיביות ללא מוסחות). מטרה: לבדוק אם הגדרות אלו הן יציבות לאורך זמן על מנת להיות תקפות אצל הנבדק תמיד. אופן הבדיקה: מחקר לאורך 8 שנים עם הישארות של 89% מן הנבדקים אשר כלל 7 הערכות תקופתיות. נבדק השינוי בהגדרת הסוג במהלך שנים 2-8 של המחקר. נבדקים: 118 ילדים גילאי 4-6 אשר אובחנו כ-ADHD בעלי לקויות בשתי מערכות לפחות (היפראקטיביות, אימפולסיביות ומוסחות) בהערכה אחת לפחות לפי DSM-IV תוצאות: מספר הילדים אשר ניתן להגדיר כ-ADHD ירד במשך השנים, אבל רובם נשארו בתחום ההגדרה הכללית. ADHD משולב = בתחילה 83 ילדים. HDD = בתחילה 23 ילדים. ADD = בתחילה 12 ילדים. הסוג הכי יציב באופן יחסי היה הסוג המשולב (ADHD), בעוד שבשאר הסוגים היו שינויים בהגדרות במשך השנים, במיוחד בסוג ההיפראקטיבי-אימפולסיבי (HD). מסקנות: בגילאים הצעירים, הסוג המשולב והסוג הבלתי קשוב יכולים להיות יציבים מספיק כדי להבחין בין קבוצות לצרכי מחקר, אבל נראה כי אינם יציבים מספיק לשם הערכה רפואית של ילדים בודדים. בדרך כלל ילדים מן הסוג ההיפראקטיבי-אימפולסיבי אינם נשארים בהגדרה זו לאורך זמן. הם עלולים לאבד את אפיוני ההפרעה הכללית, אבל לרוב עוברים לסוג הבלתי קשוב. יש לשקול אבחונים מתמשכים לפי אפיונים של היפראקטיביות-אימפולסיביות במקום החלוקה לסוגים של DSM-IV.
מחקר בשוויץ בטיפול הומאופטי ל-ADHD
רקע: מספר גדל של הורים פונים לעזרת ההומאפוטיה בטיפול בילדם ההיפראקטיבי. שני פרסומים, אחד מהם מחקר עם אקראיות וסמיות (הסתרה של שם התרופה) חלקית, והשני תצפית רפואית, מסיקים כי טיפול הומאופטי משפיע לטובה על מטופלים ADHD. מטרה: לספק הוכחות מדעיות ליעילות הטיפול ההומאופטי ב-ADHD. משתתפים: 83 ילדים גילאי 6-16 שאובחנו כ-ADHD לפי DSMI-IV. לפני המחקר, שנעשה בתנאים מדעיים מחמירים (אקראיות, סמיות כפולה, פלסבו והצלבה), הילדים טופלו בטיפול הומאופטי מותאם אישית. מתוכם, 62 ילדים אשר הפגינו שיפור של 50% בשאלון קונרס הגדול, הופנו למחקר. 13 ילדים לא היו כשירים למחקר. הנבדקים חולקו לשתי קבוצות, אשר כל אחת מהן קיבלה verum במשך 6 שבועות ופלסבו במשך 6 שבועות, לסרוגין. בתחילת המחקר ובסיום כל מחזור, ההורים מילאו את שאלון הקונרס והמטופלים עברו טסטים נוירופסיכולוגיים. השאלונים נבחנו בסוף כל מחזור וכן פעמיים לאחר זמן רב. בהקדמה למחקר, כישורים קוגניטיביים כתפישה חזותית כוללנית, אימפולסיביות וחלוקת קשב השתפרו משמעותית בטיפול ההומאופטי הגלוי. במהלך המחקר המוצלב, דרוגי ההורים היו נמוכים משמעותית (בממוצע 1.67 נקודות) בעת הטיפול ב-verum, מאשר בעת הטיפול בפלאסבו. הניקוד עלה ל-12 במחקרים לאחר זמן רב. מסקנה: המחקר מציע ראייה מדעית ליעילות הטיפול ההומאופטי ב-ADHD, במיוחד בתחום התפקודים ההתנהגותיים והקוגניטיביים.
רקע: מספר גדל של הורים פונים לעזרת ההומאפוטיה בטיפול בילדם ההיפראקטיבי. שני פרסומים, אחד מהם מחקר עם אקראיות וסמיות (הסתרה של שם התרופה) חלקית, והשני תצפית רפואית, מסיקים כי טיפול הומאופטי משפיע לטובה על מטופלים ADHD. מטרה: לספק הוכחות מדעיות ליעילות הטיפול ההומאופטי ב-ADHD. משתתפים: 83 ילדים גילאי 6-16 שאובחנו כ-ADHD לפי DSMI-IV. לפני המחקר, שנעשה בתנאים מדעיים מחמירים (אקראיות, סמיות כפולה, פלסבו והצלבה), הילדים טופלו בטיפול הומאופטי מותאם אישית. מתוכם, 62 ילדים אשר הפגינו שיפור של 50% בשאלון קונרס הגדול, הופנו למחקר. 13 ילדים לא היו כשירים למחקר. הנבדקים חולקו לשתי קבוצות, אשר כל אחת מהן קיבלה verum במשך 6 שבועות ופלסבו במשך 6 שבועות, לסרוגין. בתחילת המחקר ובסיום כל מחזור, ההורים מילאו את שאלון הקונרס והמטופלים עברו טסטים נוירופסיכולוגיים. השאלונים נבחנו בסוף כל מחזור וכן פעמיים לאחר זמן רב. בהקדמה למחקר, כישורים קוגניטיביים כתפישה חזותית כוללנית, אימפולסיביות וחלוקת קשב השתפרו משמעותית בטיפול ההומאופטי הגלוי. במהלך המחקר המוצלב, דרוגי ההורים היו נמוכים משמעותית (בממוצע 1.67 נקודות) בעת הטיפול ב-verum, מאשר בעת הטיפול בפלאסבו. הניקוד עלה ל-12 במחקרים לאחר זמן רב. מסקנה: המחקר מציע ראייה מדעית ליעילות הטיפול ההומאופטי ב-ADHD, במיוחד בתחום התפקודים ההתנהגותיים והקוגניטיביים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.