כל ישראל אחים1
New member
../images/Emo13.gif 
סיפור יפה לפסח ששווה לקרוא... בעיר אחת היה עשיר גדול. והיה האיש ההוא איש המידות, ירא חטא,עניו, ובעל צדקה. הוא עשה צדקה בכל עת, וידו הייתה פתוחה בכל שעה. ומנהגו היה , בכל שנה ושנה, לבחור מייד אחר פורים במאה אנשים, עניים מרודים, להלביש אותם ובני ביתם ולהנעילם על חשבונו, לכבוד חג הפסח. ובערב הפסח, היה מכניסם לתוך ביתו, מאכילם ומשקם, והיו סמוכים על שולחנו כל ימי החג. כך היה דרכו של הגביר שנים רבות, ומדי שנה בשמה היה שמח מאוד במצווה זו. אך גלגל חוזר הוא בעולם, זה עולה וזה יורד. וגם על הגביר נהפך הגלגל וירד האיש מטה מטה וגדול היה הפסדו משכרו. ישב וראה שאבד הוא וממונו מן העולם, לא הרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, אלא קיבל עליו את הדין ואת הייסורים באהבה. אך על דבר אחד היה מצטער, שאי אפשר יהיה לו כעת לקיים את מנהגו הטוב לפני הפסח. כל השנה הצטער על זה, וכאשר קרב חג הפסח לבו נשבר בקרבו. לא יכול להתאפק, בכה בכי רב, ושפך דמעות כמים על אשר מנע אלוקים ממנו לקיים את המצווה. ואלוקים הבוחן כליות ולב ראה, כי אין האיש בוכה ומצטער על אשר ירד מנכסיו, כי אם על בטול המצווה החביבה עליו, אמר: "מצווה שאדם מישראל מחבב אותה כל כך, והוא דואג על איבודה יותר מכספו, תהא מוחזקת בידו". באותם ימים, נגנבה אבן יקרה מבית המלך, אבן חן שאין כמותה בכל העולם. מה עשה המלך? הכריז שכל איש אשר יבוא ויגיד למלך את מקום האבן הטובה אשר נעלמה מאוצרו, יקבל שכרו חמישים אלף אדומים. ואותו האיש שמע את דבר המלך וחשב בלבו: "אין זה כי אם מעשה אלוקים, וממנו יצא הדבר, למען אוכל לקיים את מנהגי." בא האיש אל המלך ואמר לו: "אדוני המלך! יודע אני דרך לגלות את עקבות הגנב.אולם אין הדבר קל, צריך אני סכום כסף מסוים, למען אוכל לסדר את החיפוש כהלכה, וברור לי שהמטמון יתגלה". שמע המלך את דברי האיש ואמר בלבו: "ניכר האיש כאדם ישר והוא אינו מן הרמאים. אתן לו את סכום הכסף." ואכן כך עשה. יצא מאת פני המלך בלב שמח, ובטח באלוקים, העושה ניסים ונפלאות, כי יעמוד לימינו, ויורהו דרך בה ילך, ויחזיר את האבן הטובה לבעליה.מיהר האיש ויצא אל השוק, עמד וראה עניים עוברים ולקח מהם מאה איש וציוה לתקן להם נעליים ובגדים חדשים. בערב פסח, התאספו האנשים ובאו אל ביתו, ובהנאה של שמחה הנעילם והלבישם. וברך את ה' על אשר שלח לו את הברכה. בלילה ההוא, ליל אביב נאה, יצא המלך לשאוף אוויר צח ובדרכו עברעל פני בית הסוחר. התפלא המלך מאוד בראותו את האור הרב בבית ואת האנשים הנאספים בהמון רב. אמר המלך בלבו: "בודאי אין זאת כי אם עצרת אנשים חכמים, אשר קרא אותם אל ביתו לשאול בעצתם, איך לגלות את מקום האבן היקרה". וכך התקרב המלך אל חלון הבית בכדי לשמוע את דיבוריהם. עמד והקשיב אך לא ידע מה הם מדברים,ובעמדו כך מצטער על אשר אין הוא מבין את לשון החכמים, התחילו לומר את הפזמון "דיינו" שבהגדה, ותאורנה עיניו. כי היה לו לגביר מנהג מבית אביו , שבעל הבית יאמר: "אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים", והאורחים יענו אחריו: "דיינו". והיה נראה בעיני המלך כשאלה ותשובה. ואחרי שעמד על הדברים שיער בלבו, שבעל הבית שואל אותם בודאי, מי גנב את אבן החן, והנאספים עונים לו: "דיינו". ומכיוון ששם המשנה למלך שלו היה דיינו, אמר בלבו: "אכן נודע הדבר, רק המשנה למלך שיודע את כל סתרי יודע לגלות את מקומה של אבן החן!" מיהר המלך אל ביתו ושלח לקרוא לו את השר. מייד אמר לו המלך בזעם רב: "תן לי את אבן החן אשר לקחת מבית גנזי!!" ראה השר כי כלתה אליו הרעה, נבהל מאוד, בכה והתחנן לו, ואמר בהכנעה גדולה: "אדוני המלך, חטאתי ופשעתי, מודה ומתודה אני. אנא, סלח לי!".משהגיש השר את האבן והניחה לפני המלך, הביט בה ולא האמין למראה עיניו. רץ אל בית הסוחר וכאשר נכנס להפתעת כל הנוכחים החל לספר לאיש את אשר קרה. הבין האיש שה' יתברך היה בעזרו, ועשה לו נס מחוץ לדרך הטבע, שמח מאוד וכאשר יצאו המלך ועבדיו מביתו, התחילו כל המסובים ובעל הבית בראשם, לשיר בקול רינה: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו". ח חג פסח כשר ושמח!
סיפור יפה לפסח ששווה לקרוא... בעיר אחת היה עשיר גדול. והיה האיש ההוא איש המידות, ירא חטא,עניו, ובעל צדקה. הוא עשה צדקה בכל עת, וידו הייתה פתוחה בכל שעה. ומנהגו היה , בכל שנה ושנה, לבחור מייד אחר פורים במאה אנשים, עניים מרודים, להלביש אותם ובני ביתם ולהנעילם על חשבונו, לכבוד חג הפסח. ובערב הפסח, היה מכניסם לתוך ביתו, מאכילם ומשקם, והיו סמוכים על שולחנו כל ימי החג. כך היה דרכו של הגביר שנים רבות, ומדי שנה בשמה היה שמח מאוד במצווה זו. אך גלגל חוזר הוא בעולם, זה עולה וזה יורד. וגם על הגביר נהפך הגלגל וירד האיש מטה מטה וגדול היה הפסדו משכרו. ישב וראה שאבד הוא וממונו מן העולם, לא הרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, אלא קיבל עליו את הדין ואת הייסורים באהבה. אך על דבר אחד היה מצטער, שאי אפשר יהיה לו כעת לקיים את מנהגו הטוב לפני הפסח. כל השנה הצטער על זה, וכאשר קרב חג הפסח לבו נשבר בקרבו. לא יכול להתאפק, בכה בכי רב, ושפך דמעות כמים על אשר מנע אלוקים ממנו לקיים את המצווה. ואלוקים הבוחן כליות ולב ראה, כי אין האיש בוכה ומצטער על אשר ירד מנכסיו, כי אם על בטול המצווה החביבה עליו, אמר: "מצווה שאדם מישראל מחבב אותה כל כך, והוא דואג על איבודה יותר מכספו, תהא מוחזקת בידו". באותם ימים, נגנבה אבן יקרה מבית המלך, אבן חן שאין כמותה בכל העולם. מה עשה המלך? הכריז שכל איש אשר יבוא ויגיד למלך את מקום האבן הטובה אשר נעלמה מאוצרו, יקבל שכרו חמישים אלף אדומים. ואותו האיש שמע את דבר המלך וחשב בלבו: "אין זה כי אם מעשה אלוקים, וממנו יצא הדבר, למען אוכל לקיים את מנהגי." בא האיש אל המלך ואמר לו: "אדוני המלך! יודע אני דרך לגלות את עקבות הגנב.אולם אין הדבר קל, צריך אני סכום כסף מסוים, למען אוכל לסדר את החיפוש כהלכה, וברור לי שהמטמון יתגלה". שמע המלך את דברי האיש ואמר בלבו: "ניכר האיש כאדם ישר והוא אינו מן הרמאים. אתן לו את סכום הכסף." ואכן כך עשה. יצא מאת פני המלך בלב שמח, ובטח באלוקים, העושה ניסים ונפלאות, כי יעמוד לימינו, ויורהו דרך בה ילך, ויחזיר את האבן הטובה לבעליה.מיהר האיש ויצא אל השוק, עמד וראה עניים עוברים ולקח מהם מאה איש וציוה לתקן להם נעליים ובגדים חדשים. בערב פסח, התאספו האנשים ובאו אל ביתו, ובהנאה של שמחה הנעילם והלבישם. וברך את ה' על אשר שלח לו את הברכה. בלילה ההוא, ליל אביב נאה, יצא המלך לשאוף אוויר צח ובדרכו עברעל פני בית הסוחר. התפלא המלך מאוד בראותו את האור הרב בבית ואת האנשים הנאספים בהמון רב. אמר המלך בלבו: "בודאי אין זאת כי אם עצרת אנשים חכמים, אשר קרא אותם אל ביתו לשאול בעצתם, איך לגלות את מקום האבן היקרה". וכך התקרב המלך אל חלון הבית בכדי לשמוע את דיבוריהם. עמד והקשיב אך לא ידע מה הם מדברים,ובעמדו כך מצטער על אשר אין הוא מבין את לשון החכמים, התחילו לומר את הפזמון "דיינו" שבהגדה, ותאורנה עיניו. כי היה לו לגביר מנהג מבית אביו , שבעל הבית יאמר: "אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים", והאורחים יענו אחריו: "דיינו". והיה נראה בעיני המלך כשאלה ותשובה. ואחרי שעמד על הדברים שיער בלבו, שבעל הבית שואל אותם בודאי, מי גנב את אבן החן, והנאספים עונים לו: "דיינו". ומכיוון ששם המשנה למלך שלו היה דיינו, אמר בלבו: "אכן נודע הדבר, רק המשנה למלך שיודע את כל סתרי יודע לגלות את מקומה של אבן החן!" מיהר המלך אל ביתו ושלח לקרוא לו את השר. מייד אמר לו המלך בזעם רב: "תן לי את אבן החן אשר לקחת מבית גנזי!!" ראה השר כי כלתה אליו הרעה, נבהל מאוד, בכה והתחנן לו, ואמר בהכנעה גדולה: "אדוני המלך, חטאתי ופשעתי, מודה ומתודה אני. אנא, סלח לי!".משהגיש השר את האבן והניחה לפני המלך, הביט בה ולא האמין למראה עיניו. רץ אל בית הסוחר וכאשר נכנס להפתעת כל הנוכחים החל לספר לאיש את אשר קרה. הבין האיש שה' יתברך היה בעזרו, ועשה לו נס מחוץ לדרך הטבע, שמח מאוד וכאשר יצאו המלך ועבדיו מביתו, התחילו כל המסובים ובעל הבית בראשם, לשיר בקול רינה: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו". ח חג פסח כשר ושמח!