../images/Emo13.gif
לאלה שהם מורות/מורות...ולאלה שלא! יום אחד בחייה של מורה / מאת טלי אלון תיאור פשוט של יום שגרתי בחיי, שמעו והסכיתו אני מורה נורמלית, מן השורה, ממוצעת - ראו והביטו... שש בבוקר השעון המעורר מצפצף ואותי מעיר "יום חדש בפתח" נוזף הוא ולי מזכיר... למיטת התינוק אצה אני חיש מיד בגדים וטיטול להחלפה אני לוקחת ביד מקביל את פניי הקטן בחיוך ומפטיר לעברי: "חלב...!" וכמובן שהוא מבהיר לי שהוא רוצה את זה - עכשיו!!! הולכת למטבח מהורהרת - איזה דור חסר סבלנות... שלום עכשיו, משיח עכשיו... אין זמן לחכות - לא פשוט! לחדרים אני חוזרת, ממיטה למיטה אני מקפצת מעירה, מדגדגת, מתחננת, מתרוצצת עוזרת לכולם - לאחד לצחצח שיניים, מכפתרת, מלבישה, גם נוטלת להם ידיים מפצירה בהם, חבר'ה אין ברירה צריך להיחפז מה לעשות גם אמא צריכה להתארגן ולהזדרז ברבע לשמונה כולם עומדים ליד הדלת סנדביצ'ים טריים כבר בתיק, בצורה מסודרת. ומיד מתחילה מלאכת הפיזור ילדי בית-ספר ראשונים שלא יגיעו באיחור... יו, אני נבהלת, כבר אין זמן ובמרוצה עולה למעון ולגן... בשתי דקות לשמונה אני מגיעה לבית-הספר בהולה ואת פניי, אמא של תלמיד מקבילה... כי אתמול הייתה תקרית באמצע שיעור מדעים ובנה המסכן נענש, נעלב והרגיש לא נעים... ומחברה במסדרון קבלתי לפתע עדכון מהמנהל להכניס שתי כיתות לחייך אף כי בתוכי חשה רצון לקלל.. כי המורה ל... הודיעה כעת שהיא תיעדר וממש ממש ברגע זה, מילוי מקום חסר... שעתיים ראשונות כבר מאחוריי - לנשום אין לי דקה ובדרך לחדר המורים אני נזכרת שאני תורנית בהפסקה... אפילו כוס קפה הבוקר לא הספקתי לשתות ומיד שתי בנות מכיתה ב' מהבניין מגיחות... ילד אחד מכיתה ד' הרביץ לנו והציק המורה! תגידי לו שיפסיק! טרם הספיקותי להתאושש ממש ילדה פתחה את הסנטר ועוד תקרית אחת במגרש... ובתוך כל המהומה והבלבול וכבר הגיע, כמו שעון, הצלצול... לחדר המורים, אני טסה, רק להציץ לשנייה בתא מליון מסמכים, תלוש משכורת, והודעה מועד הכיתה... מביטה ברפרוף, את הכל דוחפת לתיק ואצה רצה, להגיע לכיתה בזמן , להספיק... באמצע השיעור עם פתק ביד נכנסת נערת - שירות הודעה מהרכזת - היום בצהריים ישיבה בנושא: כישורי שפה ואוריינות על כל הסעיפים בתקווה לא לפסוח אשתדל להגיע ואת הישיבה לא לשכוח... להתפנות אפילו לא הצלחתי להספיק כשהמנהל לחדרו אותי הזעיק תראי, נפל עלינו ממש תיק מחייך... מנסה את הגלולה להמתיק... תראי, לא נורא ולא כזה אסון.... זה במסגרת הריכוז ביטחון בידו החזיק מכתב, עם תאריך נקוב בשבוע הבא יגיע מטעם משרד החינוך איש חשוב" "על מה הדרמה ומה המתח?" פשוט הלך לאיבוד "תיק השטח" צלמי, תייקי, תמלאי - באמת לא סיפור... אבל שהכל יהיה מתוקתק עד הביקור!!! בשעה אחת וחצי מסתיים לו היום ברוך השם הכל עבר בשלום מבקשת מתלמיד ליווי, רוצה עימו קצת לשוחח על ההתנהגות שלו בזמן האחרון, ניכר שהוא משקיע וטורח... משבחת אותו על כל ההתקדמות והופ, הנה כבר החלה ההשתלמות. מתיישבת, לפתע חשה צימאון ורעב גדול לא שתיתי כלום וגם לא הספקתי לאכול מוציאה מהתיק בשקט את הכריך משתלבת, משתתפת ועושה כל מה שצריך. בשעה שלוש טסה הביתה להניח את התיק ולמעון לשני הקטנים מתכננת להספיק... בארבע אחד בחוג ושני הגדולים מכינים שיעורים והקטנים לידנו משחקים ומציירים... ואז הבן הגדול פצצה עליי מנחית צריך להכין דגם למחר, לשיעור אנגלית המורה לאנגלית אמרה שרצוי ואם זה אפשרי להכין דגם מיוחד ומומלץ גם מקורי... טוב, אנו נגשים למלאכה ודלת הבית שוב נפתחה... אך הפעם זאת השכנה ממול מביטה אליי במבט רציני ובהול התינוקת נפלה והראש שלה נפתח אני נוסעת למיון, אמרה היסטרית כל-כך תיסעי בשקט לבית-החולים למיון וילדייך יאכלו כאן ארוחת ערב, אין על כך דיון! ארוחת ערב חגיגית, אנו פותחים שולחן אמא אחת, ועשרה ילדים, באמת לא עניין... מאכילה, מוזגת, מנגבת ומורחת מטגנת, קוצצת, נותנת וטורחת.. יו, כמעט ששכחתי... הערב בבית-הספר פגישה חשובה מתכנס צוות מיוחד של היגוי וחשיבה... צוות המורכב מוועד הורים, מנהל ואנשי מועצה ואני כבר מתחילה להיות לחוצה... מגיע איש ההיי-טק, בעלי, מחוייך ומאושר לבקש יותר מזה... מה עוד אפשר... קבוצת הילדים בשמחה אותו מקיפה ואני בקצרה עושה איתו חפיפה... מי אכל, מי לא עשה שיעורים ומי טרם התקלח מה לנקות, עם מי צריך לקרוא ולמי שיניים לצחצח... החיוכים התפוגגו, למשימות הוא נרתם הערב רק התחיל... לא תם ולא נשלם... נפרדת מכולם, מה לעשות כאלה הם ימיי ולבית-הספר שוב שמה פעמיי... בצוות החשיבה - כולם חושבים והוגים מתכננים יעדים ואומדים הישגים... בדרך הביתה בטלפון הסלולארי, אחד ההורים... על תקרית שהייתה לבנו עם אחד המורים אני מסבירה, משכנעת, מגשרת, מתווכת סוגרת קצוות ובכל החוטים מושכת! בסופו של יום, פוסעת הביתה, עייפה ולאה לפתע את השכנה מלמטה אני רואה... מה נשמע? חיפשתי אותך ביום ראשון... תגידי, מה קורה איתך בזמן האחרון?...." את יודעת , עובדים ! " עניתי . "אני פשוט מותשת נורא.." יאללה, מה הסיפור שלך..." מגחכת השכנה" הרי את בסך הכל מורה
לאלה שהם מורות/מורות...ולאלה שלא! יום אחד בחייה של מורה / מאת טלי אלון תיאור פשוט של יום שגרתי בחיי, שמעו והסכיתו אני מורה נורמלית, מן השורה, ממוצעת - ראו והביטו... שש בבוקר השעון המעורר מצפצף ואותי מעיר "יום חדש בפתח" נוזף הוא ולי מזכיר... למיטת התינוק אצה אני חיש מיד בגדים וטיטול להחלפה אני לוקחת ביד מקביל את פניי הקטן בחיוך ומפטיר לעברי: "חלב...!" וכמובן שהוא מבהיר לי שהוא רוצה את זה - עכשיו!!! הולכת למטבח מהורהרת - איזה דור חסר סבלנות... שלום עכשיו, משיח עכשיו... אין זמן לחכות - לא פשוט! לחדרים אני חוזרת, ממיטה למיטה אני מקפצת מעירה, מדגדגת, מתחננת, מתרוצצת עוזרת לכולם - לאחד לצחצח שיניים, מכפתרת, מלבישה, גם נוטלת להם ידיים מפצירה בהם, חבר'ה אין ברירה צריך להיחפז מה לעשות גם אמא צריכה להתארגן ולהזדרז ברבע לשמונה כולם עומדים ליד הדלת סנדביצ'ים טריים כבר בתיק, בצורה מסודרת. ומיד מתחילה מלאכת הפיזור ילדי בית-ספר ראשונים שלא יגיעו באיחור... יו, אני נבהלת, כבר אין זמן ובמרוצה עולה למעון ולגן... בשתי דקות לשמונה אני מגיעה לבית-הספר בהולה ואת פניי, אמא של תלמיד מקבילה... כי אתמול הייתה תקרית באמצע שיעור מדעים ובנה המסכן נענש, נעלב והרגיש לא נעים... ומחברה במסדרון קבלתי לפתע עדכון מהמנהל להכניס שתי כיתות לחייך אף כי בתוכי חשה רצון לקלל.. כי המורה ל... הודיעה כעת שהיא תיעדר וממש ממש ברגע זה, מילוי מקום חסר... שעתיים ראשונות כבר מאחוריי - לנשום אין לי דקה ובדרך לחדר המורים אני נזכרת שאני תורנית בהפסקה... אפילו כוס קפה הבוקר לא הספקתי לשתות ומיד שתי בנות מכיתה ב' מהבניין מגיחות... ילד אחד מכיתה ד' הרביץ לנו והציק המורה! תגידי לו שיפסיק! טרם הספיקותי להתאושש ממש ילדה פתחה את הסנטר ועוד תקרית אחת במגרש... ובתוך כל המהומה והבלבול וכבר הגיע, כמו שעון, הצלצול... לחדר המורים, אני טסה, רק להציץ לשנייה בתא מליון מסמכים, תלוש משכורת, והודעה מועד הכיתה... מביטה ברפרוף, את הכל דוחפת לתיק ואצה רצה, להגיע לכיתה בזמן , להספיק... באמצע השיעור עם פתק ביד נכנסת נערת - שירות הודעה מהרכזת - היום בצהריים ישיבה בנושא: כישורי שפה ואוריינות על כל הסעיפים בתקווה לא לפסוח אשתדל להגיע ואת הישיבה לא לשכוח... להתפנות אפילו לא הצלחתי להספיק כשהמנהל לחדרו אותי הזעיק תראי, נפל עלינו ממש תיק מחייך... מנסה את הגלולה להמתיק... תראי, לא נורא ולא כזה אסון.... זה במסגרת הריכוז ביטחון בידו החזיק מכתב, עם תאריך נקוב בשבוע הבא יגיע מטעם משרד החינוך איש חשוב" "על מה הדרמה ומה המתח?" פשוט הלך לאיבוד "תיק השטח" צלמי, תייקי, תמלאי - באמת לא סיפור... אבל שהכל יהיה מתוקתק עד הביקור!!! בשעה אחת וחצי מסתיים לו היום ברוך השם הכל עבר בשלום מבקשת מתלמיד ליווי, רוצה עימו קצת לשוחח על ההתנהגות שלו בזמן האחרון, ניכר שהוא משקיע וטורח... משבחת אותו על כל ההתקדמות והופ, הנה כבר החלה ההשתלמות. מתיישבת, לפתע חשה צימאון ורעב גדול לא שתיתי כלום וגם לא הספקתי לאכול מוציאה מהתיק בשקט את הכריך משתלבת, משתתפת ועושה כל מה שצריך. בשעה שלוש טסה הביתה להניח את התיק ולמעון לשני הקטנים מתכננת להספיק... בארבע אחד בחוג ושני הגדולים מכינים שיעורים והקטנים לידנו משחקים ומציירים... ואז הבן הגדול פצצה עליי מנחית צריך להכין דגם למחר, לשיעור אנגלית המורה לאנגלית אמרה שרצוי ואם זה אפשרי להכין דגם מיוחד ומומלץ גם מקורי... טוב, אנו נגשים למלאכה ודלת הבית שוב נפתחה... אך הפעם זאת השכנה ממול מביטה אליי במבט רציני ובהול התינוקת נפלה והראש שלה נפתח אני נוסעת למיון, אמרה היסטרית כל-כך תיסעי בשקט לבית-החולים למיון וילדייך יאכלו כאן ארוחת ערב, אין על כך דיון! ארוחת ערב חגיגית, אנו פותחים שולחן אמא אחת, ועשרה ילדים, באמת לא עניין... מאכילה, מוזגת, מנגבת ומורחת מטגנת, קוצצת, נותנת וטורחת.. יו, כמעט ששכחתי... הערב בבית-הספר פגישה חשובה מתכנס צוות מיוחד של היגוי וחשיבה... צוות המורכב מוועד הורים, מנהל ואנשי מועצה ואני כבר מתחילה להיות לחוצה... מגיע איש ההיי-טק, בעלי, מחוייך ומאושר לבקש יותר מזה... מה עוד אפשר... קבוצת הילדים בשמחה אותו מקיפה ואני בקצרה עושה איתו חפיפה... מי אכל, מי לא עשה שיעורים ומי טרם התקלח מה לנקות, עם מי צריך לקרוא ולמי שיניים לצחצח... החיוכים התפוגגו, למשימות הוא נרתם הערב רק התחיל... לא תם ולא נשלם... נפרדת מכולם, מה לעשות כאלה הם ימיי ולבית-הספר שוב שמה פעמיי... בצוות החשיבה - כולם חושבים והוגים מתכננים יעדים ואומדים הישגים... בדרך הביתה בטלפון הסלולארי, אחד ההורים... על תקרית שהייתה לבנו עם אחד המורים אני מסבירה, משכנעת, מגשרת, מתווכת סוגרת קצוות ובכל החוטים מושכת! בסופו של יום, פוסעת הביתה, עייפה ולאה לפתע את השכנה מלמטה אני רואה... מה נשמע? חיפשתי אותך ביום ראשון... תגידי, מה קורה איתך בזמן האחרון?...." את יודעת , עובדים ! " עניתי . "אני פשוט מותשת נורא.." יאללה, מה הסיפור שלך..." מגחכת השכנה" הרי את בסך הכל מורה
