לונה..

New member
../images/Emo13.gif

"אז מה אמא שלך אומרת על זה שאת כאן?" "אממ... אמא שלי נפטרה, אז בינתיים היא לא אומרת כלום. אבא שלי, לעומת זאת..." "וואי, סליחה" "אה, בקטנה" "לא, באמת סליחה" "לא, באמת, אל תרגישי רע או משהו" "לפני כמה זמן?" "חמש שנים" "וואי, סליחה" "זה בסדר" "סליחה" "זה בסדר, הבנתי, מיצינו" "אה.. טוב, סליחה, אל תכעסי" "
" צחוקים
אני לא מרגישה שהיא חסרה לי, לפחות לא כמו פעם. ברור שישנה הרגשה של חוסר מסויים, אבל זה מורגש רק כשיש אמהות אחרות בשטח וגם אז, זה לא כל כך מזיז לי. אני פשוט חושבת על זה לשניה אחת, ובשניה שלאחר מכן אני כבר שוכחת שחשבתי על זה בכלל. מוזר, לא? שבת שלום לכולן
 
לא מוזר כל כל לדעתי.

החיים בסוף גוברים וממשיכים, החוסר והריק תמיד יהיו שם ברקע אבל החיים הם אלה שמנצחים! וככה זה גם צריך להיות. וקשקשה אנחנו כאן!
 

S u n n y 1

New member
זה בא והולך את יודעת ...

גלים גלים יש לאובדן, שבתקופות מסויימות החוסר יותר מורגש, ובתקופות אחרות פחות. נראה שעכשיו את ממלאת את עצמך בדברים שטובים לך, בחיים עצמם, ואז את מרגישה פחות את ההרגשה שחסר...קבלי את הרגשות שלך כמו שהם, יודעת שגם לרגש טוב (או פחות כואב) לפעמים צריך להתרגל ...
 
היי היי ../images/Emo24.gif

שמחה לראות שאת ממשיכה בקו שלך..."הם" לא ישברו אותך...
מחבקת אותך חיבוק ע-נ-ק ו...אל תשתני לנו...
 

shtuty

New member
ועוד דיאלוג

את מכירה את הדיאלוג הקבוע עם המשק"ית ת"ש, המפקדת האישית, והמ"מ: "מי גר בבית?" "אבא, אחותי, החבה של אבא ואני" "ההורים גרושים?" "לא, אמא נפטרה" "לפני כמה שנים?" "11" "טוב, השאלה הבאה..." אני פשוט לא הצלחתי להבין למה הם לא מעבירים אינפורמציה רגישה אחת לשניה... חבורת מטומטמות....
 
למעלה