../images/Emo13.gif
התינוק המכוער שנימול ליהדות בשם ציון לוגסי, גדל והיה לילד מכוער, התבגר והיה כמובן לנער מכוער וחביב. בשכונת דורה בנתניה בה גדלנו קראנו לו צ'ארלי. הכיעור - לא משהו להתלהב ממנו - התבטא ברגלים קצת עקומות, שיניים קצת עקומות, ואף קצת פחוס שנחיריו טיפ טיפה גדולים מדי. קווצות מקורזלות ודלילות שהשתלשלו מהפדחת התימרו ליצג את מחלקת השיער והיו בלתי סריקות. חכם גדול הוא לא היה. הצלחה חברתית הוא לא היה. בכדורגל השתתף רק כשהיה חסר שחקן. למעשה הוא לא היה משהו. חוץ מכל אלה היה גם קשקשן גדול. כמו קלי לשון אחרים נהג גם הוא לפלוט שטויות בלתי מבוקרות לא מעט. אבל - בניגוד לרבים מבני מינו, שמשיצאה המילה מן הפה והזיקה שוב אינה חוזרת, אצלו היא חזרה גם חזרה. תכונה מופלאה היתה זו! מידית היה מרגיש כי חצה את הגבול, ומיד בשטף, היה מגיח למסע תיקונים מנוסח למשעי וקולח. בשכונה הנחשלת שלנו ילדים יצאו לזינוק החיים מסף מאד נמוך, והוא נאלץ לעבוד אחר הלימודים בחנות הירקות של אביו דוד לוגסי, שם הפך מומחה לירקות. ביג דיל. עברו שנים. בכלבו הענק, הנקרא "קוסמוס", ליד קיבוץ געש, בין מדפי הירקות, נתקלתי בו מסדר את החצילים בשורות. "אחראי מחלקת הירקות" - השויץ. הבעתי התפעלות. אכן, קידום מקצועי לעילא. שוחחנו. בין השורות הזדחלה ובאה גברת קשישה צבועה בלונד למכביר. - אדוני אתה עובד כאן? - עובד - אישר צ'ארלי - אפילו האחראי. - אז תן לי בבקשה חצי אבטיח. - אנחנו לא מוכרים חצאים. רק שלם. - אבל אני לא צריכה יותר מחצי - התעקשה הזקנונת - גם ככה אני בקושי יגמור אותו רק אם אם יבואו הנכדים. צ'ארלי נשאר אדיב. - גיברת,פה לא חותכים פירות. כאן לוקחים מהמדף, משלמים והולכים. אין לי מה לעשות עם החצי אבטיח שנשאר. - תן לה חצי אבטיח - אמרתי לו בשקט - מה אתה מבאס לה את היום? - דוקא לא בא לי - גיחך צ'ארלי - מעצבנת זאת. גבעול כרישה בגודל של ברוש ננסי התנפנף מעל ראשו. -אתם, הכולבואים הגדולים! - קירקרה הזקנה את סבלותיה - אז תפסידו עלי חצי אבטיח, מה יש?? רק לדרוך עלינו הקטנים! כל החנויות הקטנות נסגרו בגללכם! אין עם מי לדבר! מוכרים רק את מה שנראה לכם! מגעילים!...- והיא דשדשה משם מכורכמת ומחרפת ברומנית, או משהו כזה. צ'ארלי העוה אחריה פרצוף: "נודניקית ענתיקה". מלשכת המנהל בקומה השניה התנפנפה יד: "ציון, בוא רגע". עלינו. -ראיתי שהיה ויכוח קטן שם למטה - התענין המנהל של צ'ארלי - מה זה היה? - סתם זקנה מפגרת. לא מבינה שכאן לא חנות הירקות של דוד לוגסי: שנים ורבע מלפפונים, ארבע ענבים, חצי משמש... רוצה חצי אבטיח! אי אפשר לחתוך אני מסביר לה. לא קולטת. לא מוכרים פה חצי! וזאת הסתומה ממשיכה... מעבר לפינה, מאחרי צ'ארלי, הופיעה פתאום הזקנה הנרגנת. כנראה החליטה לא לוותר ולהפנות את ענינה לערכאות גבוהות יותר. צ'ארלי עודנו משתלהב בנאומו, והמנהל מנסה נואשות לאותת לו שהזקנה בגבו, ושיסתום מהר את הפה כי הגברת כבר בטוח שמיעה. צ'ארלי קלט מיד. לנגד עינינו הנדהמות התבצע פליק פלאק מרהיב. "...ממשיכה ומתעקשת שאתן לה חצי אבטיח בניגוד לנהלים ולתקנות שלנו. וחשבתי לעצמי: למה לא? למה שלא נלך לקראת הלקוחות ונוותר לפעמים על הכללים הנוקשים? חשבתי שאחצה לה אבטיח, ואת החצי השני נשמור בשביל גברת אחרת שגם לה אין מה לעשות ביותר מחצי! מה יש, הרי לא נתמוטט?! הרעש שכך מידית. המנהל חייך בהקלה, הרומניה הלכה עם מחצית תאוותה, ואנחנו חזרנו לקשקש בין החצילים. בסוף היום קרא לו שוב המנהל. "בוא ציון, בוא. יש לי משהו אליך" והוא בעצמו הכין לצארלי כוס לוואצה. - מאד התרשמתי מהתגובה שלך היום - ציין בהערכה - למעשה כבר נוכחתי מזמן שיש לך תושיה מרשימה, ומהירות תגובה בהתאם. אלה תכונות הבונות מנהל טוב, וזה יפה מאד! - הדגיש. - עכשיו שמע, בקרוב יושלם המבנה של סניף "קוסמוס" החדש בעפולה וחשבתי להמליץ עליך שם לתפקיד ניהולי! מה דעתך? צ'ארלי הסמיק בעונג. פרצופו המכוער זרח וקרן. שני טורי שיניים עקומות נחשפו בחיוך רחב. -תודה רבה - עלץ בתשובה - הכיוון דווקא מאד נראה לי! אבל... אבל, למה בעפולה? מאד נוח לי להשאר כאן ליד הבית. עפולה היא מין.. חור כזה בסוף העולם. מה יש לעשות שם? בכלל, אומרים שבעפולה, כולם או ז**** או מוסכניקים. המנהל התקדר וגרגר בזעף. - איך אתה מדבר??! אשתי מעפולה!!! צ'ארלי נרכן קדימה ועל פניו התענינות עצומה. מה אתה אומר? באיזה מוסך היא עבדה???
התינוק המכוער שנימול ליהדות בשם ציון לוגסי, גדל והיה לילד מכוער, התבגר והיה כמובן לנער מכוער וחביב. בשכונת דורה בנתניה בה גדלנו קראנו לו צ'ארלי. הכיעור - לא משהו להתלהב ממנו - התבטא ברגלים קצת עקומות, שיניים קצת עקומות, ואף קצת פחוס שנחיריו טיפ טיפה גדולים מדי. קווצות מקורזלות ודלילות שהשתלשלו מהפדחת התימרו ליצג את מחלקת השיער והיו בלתי סריקות. חכם גדול הוא לא היה. הצלחה חברתית הוא לא היה. בכדורגל השתתף רק כשהיה חסר שחקן. למעשה הוא לא היה משהו. חוץ מכל אלה היה גם קשקשן גדול. כמו קלי לשון אחרים נהג גם הוא לפלוט שטויות בלתי מבוקרות לא מעט. אבל - בניגוד לרבים מבני מינו, שמשיצאה המילה מן הפה והזיקה שוב אינה חוזרת, אצלו היא חזרה גם חזרה. תכונה מופלאה היתה זו! מידית היה מרגיש כי חצה את הגבול, ומיד בשטף, היה מגיח למסע תיקונים מנוסח למשעי וקולח. בשכונה הנחשלת שלנו ילדים יצאו לזינוק החיים מסף מאד נמוך, והוא נאלץ לעבוד אחר הלימודים בחנות הירקות של אביו דוד לוגסי, שם הפך מומחה לירקות. ביג דיל. עברו שנים. בכלבו הענק, הנקרא "קוסמוס", ליד קיבוץ געש, בין מדפי הירקות, נתקלתי בו מסדר את החצילים בשורות. "אחראי מחלקת הירקות" - השויץ. הבעתי התפעלות. אכן, קידום מקצועי לעילא. שוחחנו. בין השורות הזדחלה ובאה גברת קשישה צבועה בלונד למכביר. - אדוני אתה עובד כאן? - עובד - אישר צ'ארלי - אפילו האחראי. - אז תן לי בבקשה חצי אבטיח. - אנחנו לא מוכרים חצאים. רק שלם. - אבל אני לא צריכה יותר מחצי - התעקשה הזקנונת - גם ככה אני בקושי יגמור אותו רק אם אם יבואו הנכדים. צ'ארלי נשאר אדיב. - גיברת,פה לא חותכים פירות. כאן לוקחים מהמדף, משלמים והולכים. אין לי מה לעשות עם החצי אבטיח שנשאר. - תן לה חצי אבטיח - אמרתי לו בשקט - מה אתה מבאס לה את היום? - דוקא לא בא לי - גיחך צ'ארלי - מעצבנת זאת. גבעול כרישה בגודל של ברוש ננסי התנפנף מעל ראשו. -אתם, הכולבואים הגדולים! - קירקרה הזקנה את סבלותיה - אז תפסידו עלי חצי אבטיח, מה יש?? רק לדרוך עלינו הקטנים! כל החנויות הקטנות נסגרו בגללכם! אין עם מי לדבר! מוכרים רק את מה שנראה לכם! מגעילים!...- והיא דשדשה משם מכורכמת ומחרפת ברומנית, או משהו כזה. צ'ארלי העוה אחריה פרצוף: "נודניקית ענתיקה". מלשכת המנהל בקומה השניה התנפנפה יד: "ציון, בוא רגע". עלינו. -ראיתי שהיה ויכוח קטן שם למטה - התענין המנהל של צ'ארלי - מה זה היה? - סתם זקנה מפגרת. לא מבינה שכאן לא חנות הירקות של דוד לוגסי: שנים ורבע מלפפונים, ארבע ענבים, חצי משמש... רוצה חצי אבטיח! אי אפשר לחתוך אני מסביר לה. לא קולטת. לא מוכרים פה חצי! וזאת הסתומה ממשיכה... מעבר לפינה, מאחרי צ'ארלי, הופיעה פתאום הזקנה הנרגנת. כנראה החליטה לא לוותר ולהפנות את ענינה לערכאות גבוהות יותר. צ'ארלי עודנו משתלהב בנאומו, והמנהל מנסה נואשות לאותת לו שהזקנה בגבו, ושיסתום מהר את הפה כי הגברת כבר בטוח שמיעה. צ'ארלי קלט מיד. לנגד עינינו הנדהמות התבצע פליק פלאק מרהיב. "...ממשיכה ומתעקשת שאתן לה חצי אבטיח בניגוד לנהלים ולתקנות שלנו. וחשבתי לעצמי: למה לא? למה שלא נלך לקראת הלקוחות ונוותר לפעמים על הכללים הנוקשים? חשבתי שאחצה לה אבטיח, ואת החצי השני נשמור בשביל גברת אחרת שגם לה אין מה לעשות ביותר מחצי! מה יש, הרי לא נתמוטט?! הרעש שכך מידית. המנהל חייך בהקלה, הרומניה הלכה עם מחצית תאוותה, ואנחנו חזרנו לקשקש בין החצילים. בסוף היום קרא לו שוב המנהל. "בוא ציון, בוא. יש לי משהו אליך" והוא בעצמו הכין לצארלי כוס לוואצה. - מאד התרשמתי מהתגובה שלך היום - ציין בהערכה - למעשה כבר נוכחתי מזמן שיש לך תושיה מרשימה, ומהירות תגובה בהתאם. אלה תכונות הבונות מנהל טוב, וזה יפה מאד! - הדגיש. - עכשיו שמע, בקרוב יושלם המבנה של סניף "קוסמוס" החדש בעפולה וחשבתי להמליץ עליך שם לתפקיד ניהולי! מה דעתך? צ'ארלי הסמיק בעונג. פרצופו המכוער זרח וקרן. שני טורי שיניים עקומות נחשפו בחיוך רחב. -תודה רבה - עלץ בתשובה - הכיוון דווקא מאד נראה לי! אבל... אבל, למה בעפולה? מאד נוח לי להשאר כאן ליד הבית. עפולה היא מין.. חור כזה בסוף העולם. מה יש לעשות שם? בכלל, אומרים שבעפולה, כולם או ז**** או מוסכניקים. המנהל התקדר וגרגר בזעף. - איך אתה מדבר??! אשתי מעפולה!!! צ'ארלי נרכן קדימה ועל פניו התענינות עצומה. מה אתה אומר? באיזה מוסך היא עבדה???
