../images/Emo13.gifהיי
אפשר לפרוק פה קצת, נכון? אז ככה: נמאס לי. פשוט נמאס לי. מגיל צעיר התעניינתי בספורט ותמיד הייתי פעילה איכשהו. אבל כל הזמן שאני לוקחת את זה בשיא הראבק חייבת לבוא איזשהו פציעה שפשוט לא רוצה לחלוף לה. לפני כמה זמן זה היה שבר מאמץ [מכדורסל והרבה חדר כושר] ועכשיו מתחתי את הרצועה בגלל שעיקמתי את הרגל ולא טיפלתי בזה כראוי בשעות הראשונות שלה. נמאס לי לקום כל בוקר ולהגיד לעצמי "נו, עוד כמה קילוגרמים והכל יהיה טוב". אני רוצה לעשות עם זה משהו. בא לי לרוץ ולקפוץ בלי לפחד מכאבים! זה באמת מתסכל. באיזשהו מקום אני מרגישה כמו נכה. זהו. אני שונאת לקטר יותר מידי
ובאשר לכן, בנות הפורום היקר הזה, אני עוקבת מידי פעם אחרי ואומרת לעצמי "הלוואי שגם אני הייתי מסוגלת לרוץ ככה" (כי הכושר שלי שואף ל-0). תמשיכו להיות חזקות ולתת מוטבציה והשראה לאחרים
ואם כבר אני כאן, מישהי יודעת איך לטפל ברצועה מתוחה ברגל בקרסול? דרך אגב, סליחה על החוצפה, לא הצגתי את עצמי
אני מעיין בת 19 ממודיעין. נעים מאוד
אפשר לפרוק פה קצת, נכון? אז ככה: נמאס לי. פשוט נמאס לי. מגיל צעיר התעניינתי בספורט ותמיד הייתי פעילה איכשהו. אבל כל הזמן שאני לוקחת את זה בשיא הראבק חייבת לבוא איזשהו פציעה שפשוט לא רוצה לחלוף לה. לפני כמה זמן זה היה שבר מאמץ [מכדורסל והרבה חדר כושר] ועכשיו מתחתי את הרצועה בגלל שעיקמתי את הרגל ולא טיפלתי בזה כראוי בשעות הראשונות שלה. נמאס לי לקום כל בוקר ולהגיד לעצמי "נו, עוד כמה קילוגרמים והכל יהיה טוב". אני רוצה לעשות עם זה משהו. בא לי לרוץ ולקפוץ בלי לפחד מכאבים! זה באמת מתסכל. באיזשהו מקום אני מרגישה כמו נכה. זהו. אני שונאת לקטר יותר מידי