TWO

[יה-יה]

../images/Emo124.gif TWO

אי לקיחת דברים באופן אישי. את/ה שחקן ראשי בסרט שלך בלבד. בכל סרט אחר - את/ה ניצב/ת. ספרו, אם בא לכם, מה שבא לכם, על יישום/אי-יישום ההסכמה.

 

[יה-יה]

אני לוקחת באופן אישי

רק דברים ש"מסתדרים" לי עם האמונות שלי. לפני חצי שנה הורדתי נקודת חן בניתוחון. נשארה צלקת. לא תמצאו אותה גם עם זכוכית מגדלת (טוב, אולי כן

). לא חשוב כמה יגידו לי שלא רואים אותה. אני רואה אותה. היא ע-נ-ק-י-ת. (הסתכלתי ממש ברגע זה שוב במראה. לא רואים אותה ). אם זה מסתדר עם האמונות שלי - זה אישי, כי זה נוגע בנקודה אצלי (לא נקודת החן

). לשמחתי, רוב הדברים שאני חושבת עליי הם חיוביים. עכשיו נותר לי להפחית מהחשיבות העצמית, להאמין בי ולא ב"תכונות" שלי ו... אה... יש עוד הרבה ´עבודה´

יה-יה (למה בחרתי את האייקון הזה לסיום? לא יודעת...)

 

[ש1234]

אני לוקחת דברים באופן אישי

הספיקה כותרת ההודעה שלך יה יה למיכל ומיד קפצתי וכמעט נעלבתי בסדר עוד נתאמן

 

[דרדרית]

להעלב- זו בחירה../images/Emo10.gif../images/Emo6.gif

קל לומר , אולי שלהעלב זו בחירהומלמדים זאת בכל סדנאת מודעות (כמעט) . אבל איך ליישם זאת??? לעיתים נאמרים דברים שממש "פוגעים" בי, אינני יודעת למה נאמרו הדברים, הרי זו לא אני? הרי אני יודעת שאני לא כזו כלל? אז למה??? ואז עלתה בי בעבר תחושת עלבון צורבת, המחנק בגרון, הדמעות שאיימו לפרוץ החוצה.. ולא פעם אף פרצו... היום, קודם כל אומרת לי את ה"מנטרה" שלמדתי שלהעלב זו בחירה ואני בוחרת לא להעלב. אולי זה דבר טכני אבל באותו רגע אני מפעילה את הצד הלא רגשי שבי, מכאן קל יותר לעבור לצד ה"לוגי" ולחשוב בהיגיון.. ...רגע, אז הוא אמר, מה הוא אלוהים? ... למה אמר? לפגוע בי? שיהיה לו לבריאות.. מי הוא בכלל שיגיד לי כך?? הוא לא חבר, לא קרוב, טוב,,, יש לו פה - שידבר כאוות נפשו, אני יוצאת מהסרט הזה... אבל כשחבר קרוב אומר משהו, התסריט משתנה, קשה יותר לעבור לפסים ה"לא אישיים", אבל בכל זאת, מנסה בכל כוחי להפעיל את אותו צד לוגי חבוי ומסתתר שבי וממש מכריחה עצמי להבין למה הוא אמר לי כך?? * אולי לא הסברתי לו את המצב ובגלל זה כך הוא ראה את התמונה והגיב?- אם כך- אגש ואסביר לו שוב.. * אולי זה בכלל לא קשור אלי???- אם כך- אתן לעניינים להרגע ואשוחח איתו, * אולי באמת כך הוא חשב? למרות שאני משוכנעת שהסברתי או התנהגתי כראוי??- אם כך- מכריחה עצמי להסביר לעצמי שמותר לו לחשוב אחרת ממני, לראות את התמונה באופן שונה ולעיתים פשוט מקבלת את זה שזו דעתו, גם אן זה לא מתאים לי.... זה לא קל, אבל משתדלת תמיד לזכור שכשמישהו מדבר אלי בנקודה שפוגעת ברגש- אני נוטה לקבל את זה באותה נקודה, וכשהרגש שולט- קשה לצד הלוגי להיכנס ולחשוב בהיגיון.. ואזי מנסה, כמו שחקן תיאטרון- לעמוד מהצד ולראות את הסיטואציה שקרתה כאילו מהצד.. לרוב, זה עובד... ואם לא הצלחתי- תמיד יש לי טישו בתיק...(לנגב ת´דמעות)

דרדרית

 

[ש1234]

את צודקת דרדרית, תמיד יותר קשה

לא לקחת דברים אישית עם האנשים הקרובים לנו - הרי הם מכירים אותנו הכי טוב, לא? אז מה שהם אומרים חייב להיות נכוון. להסתכל על זה מהצד, זה אפשרי בכלל? אצלי בינתיים לא, בטח לא עם אנשים קרובים

 

[קסם אמיתי]

הרבה פעמים

האנשים שהכי קרובים אלינו הם אלה שמכירים אותנו הכי *פחות* טוב... הם אלו שמניחים הכי הרבה הנחות עלינו... למשל, אבא ואמא... מי מניח יותר הנחות (מוטעות) על הילדים יותר מאשר ההורים? אוהב, קסם

 

[קסם אמיתי]

...ולכן>>>>

כל אדם ואדם- מוטב לו שייבחר וייברור היטב מי האנשים הכי קרובים לו (כי ההשפעה שלהם עליו--מכרעת!)