אבל אין לי כותרת!
הבנתי את זה אולי לפני ששמעתי על ארבע הסכמות - אבל זה עדיין רלוונטי, ואני עדיין נאבקת בזה, אז ככה: כשהייתי קטנה היו לי הרבה בעיות חברתיות, לא השתלבתי בקלות בחברה אבל אז הייתי יותר מדי קטנה כדי לתת לזה משמעות רבה מדי, כשגדלתי זה כבר הפך למשהו אחר - זה התחיל בבית הספר היסודי, לא היו חיים קלים שמה וגם לא היו לי חברים, חשבתי שכשאני אעבור לחטיבת ביינים תהיה לי התחלה חדשה - אבל זה לא היה ככה, והסיוט נמשך... החותמת הכי חזקה שזה השאיר עלי זה היחס שלי לאנשים אחרים, אני פחדתי מאנשים אחרים די הרבה זמן, חשבתי שכולם רוצים לפגוע בי ושכולם שונאים אותי, לקח לי הרבה זמן לראות שזו בעצם נבואה שמגשימה את עצמה - אני חושבת שאנשים שונאים אותי, וזה מה שקורה, ולקח לי עוד יותר הרבה זמן להפסיק עם זה, למרות שאני עדיין עושה את זה לפעמים. רק עכשיו אני באמת מפסיקה לחשוב שכולם שונאים אותי ושכל העולם נגדי. זה מרגיש נפלא להיות מחוץ לזה סוף סוף - הצורת מחשבה הזו עדיין משתלטת עלי, אבל כאן מה שקראתי על ארבע הסכמות נורא עזר לי - אני יודעת מתי זה בא ואני יודעת גם להפסיק את זה.