אוקיי, אם כבר אתם מבקשים..
מטרת הנופש היתה מפגש משפחתי שנתי שעורכת המשפחה ה
מאוד מורחבת של חברי, דידו, איתו הגעתי לצפון. הגענו לקיבוץ מזרע בסביבות 13:30-14:00 ביום ו' בצהריים, והתמקמנו לנו בחדרי האירוח של הקיבוץ. הדבר הראשון שבדקתי היה אם המזגן בחדר עובד. הפעלתי אותו, פתרתי קצת
סודוקו ונרדמתי לי עד בערך לשעה 19:00. בשעות הערב היותר מאוחרות (20:00-21:00) ערכה המשפחה המורחבת (למעלה מ-100 איש לדעתי) על האש, במגרש הכדורסל (הלא ממש פעיל) של קיבוץ מזרע. כמה מבנות המשפחה (אני מדבר על גילאי 7 עד 10 לערך) ערכו הופעה לצלילי מוזיקת היפ הופ ועוד כל מיני שירים עדכניים שאני לא ממש מכיר. (זקן בן 25 שכמותי
) בהמשך ארגנו בני המשפחה מסך וקריוקי צה"לי של שירי צה"ל מכל הדורות. דווקא היה נחמד. בסביבות חצות החלטנו לנסוע לקיבוץ יגור ולבקר את דנה שהזמינה אותנו, ולאחר מכן לעבור בטבעון ולבקר ידידה נוספת שלא ראיתי כבר 3 שנים בערך (אפילו קצת יותר). הגענו ליגור, ופגשנו את דנה המקסימה. הלכנו לדירה שלה בקיבוץ והתענגנו על קולה קרה ועל עוגת שוקולד שדנה אפתה במו ידיה.
לאחר מכן, נסענו בחזרה למזרע תוך נסיונות להשיג בטלפון את הידידה מטבעון. משום מה, היא לא ענתה. (בדיעבד התברר שהיא נרדמה) החלטנו להכנס לטבעון ולחפש בית קפה פתוח וכך להמתין אולי לטלפון מהידידה הטבעונית. מצאנו בית קפה נפלא בשם 'קפה גרג' שפתוח 24 שעות. נהייתי רעב והזמנתי שקשוקה. לפתע, בעודי מביט באחד העובדים בבית הקפה, שנראה לי מוכר, גם זיהיתי אותו. הבנאדם השלים איתי ביחד בגרויות בסוף השירות (ואני מדבר על אמצע 2002). קראתי לו. הוא ישב איתנו קצת, והלך הביתה. כבר, היה שווה מבחינתי. סיימנו בקפה 'גרג' בערך ב-4, ויצאנו החוצה. חיפשנו מקום שקט, ומצאנו. ליד תחנת המשטרה של טבעון יש ספסלים ושקט שם. הוצאנו את הגיטרה מהאוטו, והתחלנו לנגן שירים שאני כתבתי. הערנו את אחד השוטרים שישן בתחנה. רחמים ממש. נסענו חזרה למזרע, והנוף בדרך היה מרהיב. במיוחד בשעה כמו 5 וחצי בבוקר. הלכנו לישון. אני קמתי ב-11. דידו בערך ב-14:00. הסתובבתי קצת בקיבוץ. הלכתי לבריכה. ראיתי קיבוצניקיות חביבות
. פתרתי סודוקו על שפת הבריכה. החיים הטובים. לאחר מכן שוב התארגנה המשפחה הענקית, ל"על האש" - סיבוב שני. אכלנו קצת. שבענו קצת. חזרנו למזגן ולסודוקו. לקראת 16:00 הגיעה ידידה שלי מעפולה לבקר אותנו. ישבנו יחד איזה שעה, ואז התקפלנו חזרה הביתה, שבעים, מרוצים אך עייפים. אני מניח שלא מיצינו מספיק את האיזור, ואני בטוח שנשוב לשם לא בעתיד הרחוק מדי, ונשלים הכל.
תודה לכולכם על המידע.
