../images/Emo123.gifכעס../images/Emo123.gif../images/Emo123.gif../images/Emo123.gif../images/Emo123.gif
בתור קוראת סמויה אני זוכרת שהיו פה בעבר לא מעט דיבורים על הרגש הזה. אני זוכרת שחלק מהמסקנות היה שלהחזיק כעסים בבטן ו/או להפנות אותם אל עצמך – מה שתופס גם צורה של הפרעות אכילה למיניהן – הוא מצב לא נכון ולא טוב. אני כותבת כמי ששנים חששה לבטא כעסים מול הקרובים לה. אחרי שנים, לימדתי את עצמי לכעוס גם בתוך מצבים אינטימיים וגם מול חברים, וזה הרגיש לי שחרור עצום. כשאתה כועס אתה מבטא את העמדה שלך, את התחושות, אתה מראה את חוסר שביעות הרצון שלך ממצב מסוים. בכעס יש תחושה של חיות , של כוח אם משווים אותו למשל ל"העלבויות", או הסתגרות, או התנתקות. יחד עם זאת, כל דת או דרך רוחנית שמכבדת את עצמה, מציעה להתרחק מכעס כמו מאש. אצטט את רבי נחמן מברסלב: " כי עוון הכעס חמור מאוד מאוד כאילו כופר בעיקר". וחז"ל אמרו: " כל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו...ואין לך עוד דבר שעוקר את הנשמה כמו כעס, כי על ידי כעס נאבדת רוחו ונשמתו לגמרי וכל הצרות שעוברות על כל אחד ואחד בזה העולם, הכל – כשאין סבלנות". גם הארי טען שהכעס הוא העבירה הקשה ביותר מכל העבירות בעולם. הארי: " כי כל עבירה עושה רק כתם על הנשמה, ועל ידי דמעות זוכים לרחוץ את הכתמים, אבל על ידי כעס מאבד את הנשמה וצריכים ייחודים להחזיר ולהמשיך לו את נשמתו". אני מצטטת מהיהדות, אבל באותה מידה ניתן היה לצטט מהנצרות ומהבודהיזם וכו'. את האמירה של חז"ל אני מבינה. כשאני כועסת עוד הרבה לפני שאני פוגעת באדם שמולי ( דיבור קשה וכו') אני פוגעת בעצמי. כעס הוא סוג של אש ששורפת אותך מבפנים. כעס זה הפוך משקט נפשי משלווה. זה הפוך מאושר. כשאתה כועס זה מעכיר את שלוותך , את שמחתך. זה מוציא אותך מאיזון, זה מטיש. כעס הוא פגיעה בעצמך ובזולת. הוא דרך מצוינת להרוס יחסים. חז"ל מעמידים את הכעס מול הסבלנות. הסבלנות הם אומרים היא המקור לברכה בעולם הגשמי והרוחני. הסבלנות זה היכולת שלך להכיל את המצב, לזרום איתו. איך שהוא ברור לי שכעס הוא מצב לא נכון. שום דבר לא נפתר במצב של כעס – רק מחמיר. עם אנשים קרובים הכעס מתרחש כשאני מתקשה להכיל סיטואציה. ברחוב , הרבה פעמים הכעס קשור בתחושה של "לא לצאת פרייר". נהג המונית צורח עלי – שאני אשתוק לו? הלבורנטית שיחררה עלי את הג'יפה שלה – שאשתוק לה? רבי נחמן בהחלט מציע " לא להקפיד על ביזיון כבודו", הוא מציע צניעות והתבטלות. כעס הוא הרבה פעמים סוג של מלחמה על האגו, לא? מה אתם חושבים על כעס? איך אתם מתנהלים איתו ביום יום? איך הכעס קשור לאוכל? לשומן? לרזון? בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מנסה להבין, לפרק את הנושא הזה.אשמח אם תעזרו לי
בתור קוראת סמויה אני זוכרת שהיו פה בעבר לא מעט דיבורים על הרגש הזה. אני זוכרת שחלק מהמסקנות היה שלהחזיק כעסים בבטן ו/או להפנות אותם אל עצמך – מה שתופס גם צורה של הפרעות אכילה למיניהן – הוא מצב לא נכון ולא טוב. אני כותבת כמי ששנים חששה לבטא כעסים מול הקרובים לה. אחרי שנים, לימדתי את עצמי לכעוס גם בתוך מצבים אינטימיים וגם מול חברים, וזה הרגיש לי שחרור עצום. כשאתה כועס אתה מבטא את העמדה שלך, את התחושות, אתה מראה את חוסר שביעות הרצון שלך ממצב מסוים. בכעס יש תחושה של חיות , של כוח אם משווים אותו למשל ל"העלבויות", או הסתגרות, או התנתקות. יחד עם זאת, כל דת או דרך רוחנית שמכבדת את עצמה, מציעה להתרחק מכעס כמו מאש. אצטט את רבי נחמן מברסלב: " כי עוון הכעס חמור מאוד מאוד כאילו כופר בעיקר". וחז"ל אמרו: " כל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו...ואין לך עוד דבר שעוקר את הנשמה כמו כעס, כי על ידי כעס נאבדת רוחו ונשמתו לגמרי וכל הצרות שעוברות על כל אחד ואחד בזה העולם, הכל – כשאין סבלנות". גם הארי טען שהכעס הוא העבירה הקשה ביותר מכל העבירות בעולם. הארי: " כי כל עבירה עושה רק כתם על הנשמה, ועל ידי דמעות זוכים לרחוץ את הכתמים, אבל על ידי כעס מאבד את הנשמה וצריכים ייחודים להחזיר ולהמשיך לו את נשמתו". אני מצטטת מהיהדות, אבל באותה מידה ניתן היה לצטט מהנצרות ומהבודהיזם וכו'. את האמירה של חז"ל אני מבינה. כשאני כועסת עוד הרבה לפני שאני פוגעת באדם שמולי ( דיבור קשה וכו') אני פוגעת בעצמי. כעס הוא סוג של אש ששורפת אותך מבפנים. כעס זה הפוך משקט נפשי משלווה. זה הפוך מאושר. כשאתה כועס זה מעכיר את שלוותך , את שמחתך. זה מוציא אותך מאיזון, זה מטיש. כעס הוא פגיעה בעצמך ובזולת. הוא דרך מצוינת להרוס יחסים. חז"ל מעמידים את הכעס מול הסבלנות. הסבלנות הם אומרים היא המקור לברכה בעולם הגשמי והרוחני. הסבלנות זה היכולת שלך להכיל את המצב, לזרום איתו. איך שהוא ברור לי שכעס הוא מצב לא נכון. שום דבר לא נפתר במצב של כעס – רק מחמיר. עם אנשים קרובים הכעס מתרחש כשאני מתקשה להכיל סיטואציה. ברחוב , הרבה פעמים הכעס קשור בתחושה של "לא לצאת פרייר". נהג המונית צורח עלי – שאני אשתוק לו? הלבורנטית שיחררה עלי את הג'יפה שלה – שאשתוק לה? רבי נחמן בהחלט מציע " לא להקפיד על ביזיון כבודו", הוא מציע צניעות והתבטלות. כעס הוא הרבה פעמים סוג של מלחמה על האגו, לא? מה אתם חושבים על כעס? איך אתם מתנהלים איתו ביום יום? איך הכעס קשור לאוכל? לשומן? לרזון? בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מנסה להבין, לפרק את הנושא הזה.אשמח אם תעזרו לי
