יקירה ..
כשהייתי בת עשרים (היום אני בת 38), הפסקתי לדבר עם אמא שלי בגלל ילדות "לא קלה" ואי אלו דברים שדאגה שאעבור בחיי, כמוני כמוך היינו נפגשות בארוחות ערב, חגים, בחתונה שלי היא הייתה עם כל הגאווה שלה אפילו מזל טוב לא אמרה... , בגיל 30 כשהתגרשתי, היא נכנסה לתמונה והייתה שם בשבילי, אבל אני הייתי מרוחקת... מאוד מפוחדת מהצעד הבא שלה.. הרבה פעמים ניטרלתי מצבים שהיו מביאים אותי למקומות של כעס/עצבים/ והיינו רבות המון.. אבל את יודעת.. התרגלנו למריבות הללו... היו דברים שהיא ביקשה ממני וסירבתי לתת כי משהו בתוכי אמר לי "לא מגיע לה", וזה בזמנו היה נראה לי בסדר גמור.. והיא נכון.. לפני כשנה היא חלתה במחלת הסרטן והיא בת 59, בפעם הראשונה אחרי הניתוח רחצתי אותה..והיא ביקשה "סליחה" שתינו ידענו על מה היא ביקשה סליחה, אבל אני ישר אמרתי "את לא היית רוחצת אותי? נו באמת.." ומאז היתה שתיקה בנושא.. שנה הסעתי אותה לטיפולים, לרופאים, לבנק.. כל מה שהיא היית הצריכה, נכון , לפעמים התעצבנתי, אבל... לפני חודשים וחצי היא נפטרה.. והיום הייתי מורידה לה את הירח פעמים ביום, אם רק הייתה פה כדי לבקש ממני משהו.... אז יקירתי, הכל בחיים זה פרופורציה, וייתכן שהיא היתה זקוקה לכסף דחוף ולכן העזה לבקש ממך, כי את הבת שלה!!! ואת היית הכתובת האחרונה שאליה היא פנתה מחוסר ברירה, אולי כן אולי לא , אני לא יודעת . תיהיה הסיבה אשר תיהיה שהביאה את "הברוגז" בניכם, אין כמו אמא בעולם, ואף פעם אל תשכחי שלצערנו אנחנו מעריכים את המת יותר מאשר בחייו.. ואז כבר אין הזדמנות לתקן. היום הייתי עושה הכל כדי לראות אותה, ללטף אותה, לשבת לידה. אגב- היא נפטרה כשאני שכבתי לידה במיטה היא הביטה בי ו"פרשה".. שם סגרתי מעגל איתה אכשהו.. אבל הכאב עצום!!!!!!!! אז זהו, רציתי לספר לך שאין כמו אמא בעולם!!! דניאל