אוקיי... [תקראו זונות, השקעתי]../images/Emo80.gif
זה שיר מעגלי, ואני אחלק אותו לשני חלקים שמתחברים זה עם זה, כשהמשמעות עולה.. : "כשבדידות אינה פחד נולדת שירה כשהיד אינה רועדת כשהגרון אינו מתכווץ למחשבה שירה כשעננים עבותים בחוץ בכחול הנורא ואתה שומע את הילדים גועים במשחקם" שירה נוצרת כאשר לא מפחדים להתמודד עם הצרות בחיים. לא פוחדים לעמוד פנים אל פנים מול הכאב, הבדידות, המחסור, שברון לב ולכתוב עליו. כי כתיבה זוהי החשיפה הכי גדולה שיש. כשאתה כותב, אתה פורש את כל הרגשות שלך, את המהות שלך, את הפחדים, הבושות, המחשבות הכי מביכות, לפני כל העולם, וכל מי שירצה יוכל פשוט לעיין בהם. הוא גם אומר, שכשאתה רוצה ליצור שירה, אתה צריך לחפש את הדברים הכואבים אפילו בדברים שכביכול טובים, כמו משחק ילדים [שבו הוא מוצא את קריאותיהם כלא קריאות שימחה אלא "גועים"] . "כמו דרך מסכים, ים ואינך מתעוות אינך כורע אל שרשי רגליך לחזק ללפות כמו שתיל (שהרוח לא תפיל) אלא יושב וניבט בתוהו, בסרק - רק אז " המבנה כאן הוא בעייתי, כי איך שהשיר כתוב, הקטע הזה היה צריך להיות הראשון, כי הוא כביכול מקדים התיאור של מה שצריך ליצירת שירה, ומסתיים בצורה מאוד פתוחה- "רק אז". אז הבילבול בין הקטעים והסיום הפתוח, הם אלו שיוצרים את המעגליות של השיר, ואת הייחוד והקסם שלו. הם אלו ששומרים על השיר "חי", ומכניסים בו מקום למחשבה. בקשר לפירוש הנאמר: ים מסמל השתקפות. הים משקף את האדם על כל המגרעות והבעיות שלו, אלו שבעצם גורמים לו לכתוב שירה [על מה שנאמר בקטע א']. הלאה, בתיאור השורשים והחישוק שלהם, מדובר ברדיפת העבר, בטיפוחו וחפירה מיותרת. ואז, מה שנאמר בעצם זה שכאשר אדם לא מביט כל הזמן לאחור ומתעסק רק בעברו שכנראה היה מוצלח וטוב, לעומת ההווה המבולגן והכואב, רק כאטשר בן אדם מפסיק לחפש את המחסה בעבר, ויושב ומתמודד עם הבעיות של ההווה, הוא יכול ליצור שירה. וכאן מתחבר ה"רק אז" עם הבית הראשון, וכך סוגר מעגל ויוצר את מעגל יצירת השירה.
שיר נפלא, מיוחד מאוד. אתם יודעים שהוא של נתן זך, כן? הוא מתוך האבלום הנפלא "קח שירים". אבל לא אהבתי את הביצוע שלו. מקווה שהבנתם משהו מהניתוח הסבוך שלי
.
