אדם של פעם אחת...

העכביש2

New member
../images/Emo110.gif אדם של פעם אחת...

אני בטוח שכולם כולל כולם חוו את זה לפחות פעם אחת (אבל בטוח יותר) - במיוחד כאלה שהם קצת יותר גדולים מגילאי גיל ההתבגרות... אדם של פעם בחיים הוא אותו בן אדם שאיתו נפגשתם במקרה באיזשהי סיטואציה, מקום, זמן..... ביליתם כמה שעות/דיברתם/עשיתם משהו משותף בזמן הספציפי ההוא...ומאז....לא ראיתם אות יותר... אדם של פעם בחיים הוא אותו אדם שפגשתם במקר, הייתם איתו פרק זמן קצר (יום/שבוע/כמה שעות) אבל המציאות הפרידה בינכם... אדם של פעם בחיים הם האנשים התועים האלה שבאמצע הדרך... לפעמים אני חושב על זה...ברגע אחד האדם הזה הוא כל ההוויה שלך - ברגע אחר הוא נעלם לכל החיים... לי קרה מקרה כזה ביום השני של הצבא...פגשתי מישהו, חשבתי שנמשיך להיות ביחד אבל אז הפרידו ממנו...ומאז לא ראיתי אותו שוב וכנראה גם לא אראה.... גם לכם זה קרה? אתם מתגעגעים לאדם של פעם אחת? מתי זה קרה לכם? סתם מעניין אותי נו...
 
רק כי זה סתם מעניין אותך

קרה לי מלא פעמים שיצא לי לדבר עם אדם פעם אחת וזהו וזה היה ממש כיף שרציתי שוב ופשוט לא יצא...
 
בצבא תמיד פוגשים כאלה.

בין אם זה באטשים, או בפעילות מסויימת.. לי יצא להכיר כמה כאלה בצבא. לפגוש אנשים לתקופת X זמן בידיעה שזהו, אח"כ לא נפגוש אחד את השני.. אבל רק בנאדם אחד אני ממש זוכרת וגם ממש מתגעגעת אליו, הייתי איתו יום שלם בבסיס מזון בטירה. ארזנו מנות קרב.. ואין מה לעשות שם חוץ מלדבר.. ודיברנו כ"כ הרבה.. מסתבר שהוא מכיר הרבה אנשים שאני מכירה. ובכלל, הוא היה יכול להיות ידיד ממש טוב אם היינו שומרים על קשר, אבל מראש ידענו שזה אבוד..
 

מותר לי

New member
כן... אנה...

זה התחיל מהטירונות... גילינו ששתינו אוכלות מאד לאט, ותמיד, אבל תמיד נשארות אחרונות בחדר אוכל, בשתי שולחנות נפרדים, מגניבות מבטים אחת לשניה, כי לא נעים לאכול לבד, אבל מידי מאוחר וטיפשי לעבור שולחן בסוף האוכל... פעם אחת יצא והיינו באותה שלשה (עלק שלשה... שישיה, על מי ניסו לעבוד
), וסיכמנו שנשב באותו שולחן... ומאותו יום השתדלנו מאד להיות באותה שלשה, להכנס יחד, לקחת יחד את האוכל, ולשבת באותו שולחן! בהמשך גילינו שאנחנו מיועדות לאותו תפקיד, משמע שגם בקורס "נבלה" יחד בחדר האוכל! בשעת ת"ש ישבנו יחד לדבר, היא סיפרה לי עליה, אני סיפרתי לה עלי, מאד עזרנו אחת לשניה, הרגשנו ממש "אחיות לצרה"
החלפנו טלפונים, הבטחנו לשמור על קשר... וזהו... חוץ מאימייל אחד או שניים במהלך השרות- לא ראיתי אותה יותר, לא שמעתי ממנה, ואין לי מושג מה איתה היום... אדם מקסים של פעם אחת...
 
כן...

אפילו עוד עצוב לדבר על זה...אבל כן. אני מתגעגעת לאדם של פעם אחת הזה...מתגעגעת מאוד. זה היה הלילה המדהים בחיי אני חושבת.נפגשנו,צחקנו,בהינו,אהבנו,גמרנו.ואז גם ה"מציאות" הפרידה בינינו.. וזהו..זה לכל החיים.
 
למעלה