...

[כנפיים לבנות]

../images/Emo11.gif...

נמאס לי!!!!!! כל שנה אותו דבר.... אחים שלי עושים טובה שהם זוכרים בכלל את האזכרה שלה... עוד חודש זה 19 שנה.... ואחי רוצה שנבוא כולנו לבית של אבא ונעשה ארוחת ערב... לא רוצה לשבת שם עם כולם וכל הצביעות הזאת... המשפחה הזאת פשוט מתפרקת.... והכל מרגיש לי כל כך לא אמיתי.... שנאת צביעות... נמאס מהם!!!! שלא יבואו ולא יעשו טובות!!!! לא צריכה אותם!!!! וזה מאוד קשה לי לומר את זה... אחים שלי ואבא זה הדבר היחיד שתמיד היה לי... אבל לאחרונה אני מרגישה כל כך לבד.... לא יכולה איתם...

 

[חייכנית ואופטימית]

מבינה אותך...

אצלנו בגלל שאמי קבורה בירושלים ואנחנו גרים במרכז, כל שנה אחי עושה בעיות, בסוף הוא עושה טובה ומגיע, אבל זה נורא מרגיז אותי ואת אחותי...

 

[כנפיים לבנות]

תודה...../images/Emo140.gif

 

[Darkmatter]

../images/Emo4.gif

כנפיים, אני באמת מבינה אותך בעניין. זה באמת מעצבן שכולם עושים טובה ושיש הרבה צביעות. גם אצלנו זה המון פעמים ככה. לאף אחד לא ממש אכפת, כל אחד עסוק בעצמו. עד שנראה לפעמים שאין משפחה. שאני באמת לבד... קשה באמת. אולי תנסי בכל זאת לומר להם משהו? לעשות משהו שאת רוצה לכבוד האזכרה (לפעמים זה עובד...)? בכל מקרה, את לא לבד. אני איתך. וכולנו איתך.

שבת שלום, מותק!!!

אני עדיין מתלהבת-

...

 

[כנפיים לבנות]

אז זהו..

שעד לפני כמה חושים זה לא ממש היה ככה אצלנו.. היינו מאוד מלוכדים... ותמיד דאגנו אחד לשני.. אני לא אומרת שעכשיו לא אכפת להם והם לא דואגים.. אבל עכשיו באמת כל אחד עסוק הרבה יותר בעצמו.. וגם כשהם דואגים זה לא מרגיש אמיתי.. תמיד חשבתי שאנחנו חזקים ונוכל להתגבר על הכל רק כי אנחנו ביחד.. אבל מסתבר שטעיתי... והבעיה כרגע שאנחנו לא ממש ביחד בתקופה האחרונה.. כרגע מה שמסתמן זה שאני ואחי שגרים במרכז נצטרך לנסוע לדרום לבית של אבא ונעשה איזה ארוחת ערב ונהיה ביחד.. שזה באמת הכי חשוב.. שנהיה ביחד.. אבל שוב.. זה הכל הצגה.. ואין לי כוח לזה.. פעם אחרונה שהייתי בבית היה ממש קשה.. ואין לי כוח לזה שוב.. תודה לך... שבת שלום

 

[Darkmatter]

בכל מקרה...

אני מאחלת לך שהכל יעבור בטוב!

וגם יש עוד טיפה זמן עד אז..

 

[כנפיים לבנות]

כן...

יש קצת זמן.. תודה לך

ושבוע טוב

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo24.gif מושמוש,

קודם כל צר לי לשמוע שאת כל כך מבואסת. מי שחווה אובדן אם יודע שלעיתים מתלווים אליו אובדנים נוספים: אובדן הלכידות המשפחתית, התרחקות האחים זה מזה, שינוי מסגרת החיים שהייתה לנו ... איכשהו אימא היא הרבה פעמים גם דבק שמקשר בין חלקי המשפחה השונים. ויחד עם זאת, אני רוצה לשאול אותך שאלה: איך את היית רוצה שהערב הזה ייראה? אם זה היה תלוי בך, איך הוא היה מתנהל? את בודאי מבינה למה אני חותרת. בלב יש לנו משאלה שהאחרים יבינו את משאלות ליבנו ויממשו אותם בדיוק כמו שהם. לפעמים אפילו אנחנו לא יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים, אבל אנחנו מצפים שהאחרים יהיו מספיק רגישים קשובים ונבונים בשביל לדעת את זה בשבילנו ... אולי כדאי לאמץ גישה קצת יותר אקטיבית, ולנסות לעצב את המאורע הזה כמו שאת היית רוצה. חישבי בדיוק מה היה עושה את הערב הזה מבחינתך - מה היית רוצה שיהיה בו. שידברו על אימא, שיעלו זכרונות, שיסתכלו בתמונות - כל דבר שעולה על דעתך. אחרי שעשית את הצעד הראשון של להגדיר לעצמך מה היית רוצה, נשאר לרתום את האחרים לכך. אבל בואי נתקדם שלב שלב - האם לך יש תמונה של איך היית רוצה שזה יהיה?

 

[כנפיים לבנות]

../images/Emo205.gif (סתם כי הוא חמוד..

ואני אוהבת פילים...) זה נכון שלעיתים האמא היא הדבר שמקשר בין חלקי המשפחה.. וכשהיא לא נמצאת הרבה דברים במשפחה מתפרקים.. אבל אצלנו איך שהו זה היה קצת הפוך.. האבדן הזה מאוד חיבר בנינו.. ככה לפחות אני הרגשתי תמיד.. למרות שהיא נפטרה כשהייתי ממש תינוקת (ועוד בדרך שזה קרה) בתור ילדה תמיד הרגשתי בטוחה.. תמיד הרגשתי שאחים שלי תמיד יהיו לצידי ונשמור אחד על השני.. אבל בתקופה האחרונה (וכשאני חושבת על זה זה כבר די הרבה זמן ככה) זה די נעלם.. וזו הבעיה בעצם.. אני יודעת שזה כבר לא ממש קשור לאזכרה.. אבל הדיון המשפחתי סביב זה גרם לי לחשב על כל זה.. לא חשוב.. בקשר לשאלה שלך.. אם זה היה תלוי בי.. זה היה מתנהל כמו שזה התנהל עד לפני כמה שנים.. כשהיינו הולכים לבית העלמין וסבא וסבתא עוד היו באים איתנו.. מדברים עליה קצת ומשקים את הפרחים.. ואחר כך הולכים ביחד לאכול אפישהו.. למרות שלא דיברנו עליה הרבה באותם ימים.. הרגשתי שזה היום שבו כולנו ביחד עם זה.. שזה משהו מיוחד רק של המשפחה ואף אחד לא יכול לקחת את זה מאיתנו.. בשבילי זה היה הדבר היחיד שהיה לי ממנה.. אבל זה לא יכול להיות ככה היום.. המון דברים קרו והשתנו מאז.. גם אני התבגרתי והשתנתי מאז ורואה את הדברים קצת אחרת.. כבר החלטנו פחות או יותר מה יהיה, ניסע כולנו לאבא והוא יבשל ארוחת ערב ביום שישי ונהיה כולנו ביחד.. שזה חשוב וטוב.. מה שהייתי רוצה חוץ מזה זה שהפעם נדבר עליה קצת יותר.. שכל אחד יספר משהו שהוא זוכר ממנה.. שיניחו לכל הבעיות שיש לנו במשפחה לאחרונה בצד ולא יתנו להן להרוס את זה.. חוץ מזה אני רוצה לנסוע לבית העלמין פעם אחת לבד.. אף פעם לא הייתי שם לבד.. והייתי רוצה לעשות את זה בקרוב.. להיות איתה קצת לבד ולומר לה כמה דברים.. והאמת שעכשיו אני לא כל כך רחוקה משם.. ואני גם לא עובדת אז אין לי ממש מה לעשות.. אז זו הזדמנות מצויינת.. תודה לך....

 

[הוקוס פוקוס1]

../images/Emo24.gif

מקווה שתמצאו איזשהו סידור שיהיה נוח לכולם, ושהכי חשוב יסמל את המטרה. אמא. בינתיים שבוע טוב (תדעי לך שכל יום אני חושבת עליך. למה? כי בעבודה כולם מדברים על תוצאות הפסיכומטרי, לכל אחד יש מישהו שעשה אז משווים...)

 

[כנפיים לבנות]

איזה כיף לי../images/Emo70.gif ../images/Emo9.gif

תודה..

 

[ליידי בל]

הממ...וזה אחרי 19 שנה..

אצלנו זה טרי טרי רק שלוש שנים אוטוטו.. ואחותי ואני רחוקות כמו שלא היינו מעולם אני כל כך כועסת עליה. תמיד האמנתי בדם סמיך ממים, כנראה שטעיתי.